אאוגניקה

לוגו של הקונגרס הבינלאומי השני לאאוגניקה, 1921. הלוגו כולל עץ המייצג את האאוגניקה, אשר שורשיו במגוון תחומי דעת, ואת המוטו: "אאוגניקה היא ההכוונה העצמית של האבולוציה האנושית"

אֵאוּגֵנִיקָה (Eugenics) היא פילוסופיה ביולוגית-חברתית העוסקת בחקר השפעת התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים בבני אדם מתוך השאיפה למצוא וליישם דרכים "להשביח" את המין האנושי. המילה אאוגניקה נגזרת מצירוף השורשים היוונים eu (טוב, הולם) ו-genes (מולד).

התנועה הייתה פופולרית במיוחד בארצות הברית ובמערב אירופה בראשית המאה ה-20 וצמחה במקביל להתפתחות הגנטיקה המנדליאנית. היא נודעה לשמצה בשל ניסיונה לחלק את החברה לאזרחים בעלי תורשה "טובה" ו"נורמטיבית" למול בעלי תורשה "פגומה", ובשל תוכניות העיקור שהובילה במטרה לרסן את התרבותם של האחרונים. היא השפיעה רבות על גרמניה הנאצית בפיתוח תורת הגזע ובעיקר ביישום תוכנית T4 - אותנסיה. הפופולריות של התנועה צנחה בעקבות מלחמת העולם השנייה ותורתה הפכה למוקצית בקרב רוב הקהילה המדעית.

בעיות בהגדרה

המונח אאוגניקה, כפי שנטבע על ידי סר פרנסיס גלטון ב-1883, מתייחס לחקר כל הגורמים המשפיעים על עיצובו של גזע (ובזאת, גם בני אדם) והבנתם, בשאיפה להביא להשבחתו. הגדרה זו כללית למדי וניתן להכיל בה הרבה ממושאיהם של הגנטיקה והרפואה המודרניים.

בראשית המאה ה-20 ראתה הקהילייה המדעית את האאוגניקה כפן היישומי של חקר הגנטיקה. אולם, מסיומה של מלחמת העולם השנייה, קיבל המושג קונוטציה קודרת בעיקר בשל חלקן של מוסדות האאוגניקה בהפעלת תוכניות עיקור ובקידום חלק מרעיונות הגזע הנאציים.

בעשורים האחרונים עולות קריאות, הן מצד מדענים והן מצד היסטוריונים, לעקור מהמונח את ההקשר המוסרי השלילי שדבק בו ולשוב ולראות בו את משמעותו המקורית והרחבה.[דרוש מקור] זאת בטענה שהתיאור ההיסטורי של האאוגניקה בלבד כמדע-כוזב מתעלם מהזיקה ההדוקה שהתקיימה בעבר בין האאוגניקה לביולוגיה. עם זאת, השימוש במונח כיום עדיין נעשה לרוב בהקשרים שליליים, בהתייחסות למדע מפוברק או כדי לרמוז לסכנות שבחציית גבולות האתיקה המדעיים.