אבי האומה

סימון בוליבר, אבי האומה בחמש מדינות שונות - בוליביה, קולומביה, אקוודור, פנמה, פרו וונצואלה.
מהטמה גנדי, אבי האומה של הודו
ג'וזפה גריבלדי, אבי האומה של איטליה.

אֲבִי הָאֻמָּה הוא תואר, לרוב לא רשמי, של מנהיג הנחשב כמייסדה של אומה בדמותה המודרנית. ברוב המקרים הוא גם דמות מפתח בתולדות האומה כגיבור והשראה לפטריוטיות. דמותו בדרך כלל מונצחת על שטרות, על בולים ובשמות רחובות. במדינות מסוימות מגיע הדבר עד כדי פולחן אישיות. המינוח המודרני "אבי האומה" בא על בסיס המינוח הקדום יותר לתיאור האב הראשון של קבוצה אתנית מובדלת הנושאת או משמרת את שמו בזיכרונה הקולקטיבי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא אברהם, אבי האומה העברית, המוזכר בתנ"ך ובכתבי דתות שונות.

השימוש הראשון במונח במשמעותו המודרנית היה בתקופת האימפריה הרומית, כאשר אוגוסטוס, מייסד האימפריה, זכה לתואר הרשמי "Pater Patriae" (בלטינית "אבי המולדת").

לא כל "אבות האומה" מחזיקים בתואר לעולמים, בעיקר כאשר מחקר כלשהו מגלה שהם לא היו כפי שהצטיירו בתודעה. לדוגמה, בזמן שלטונו של יוסיף סטלין בברית המועצות הוא נחשב על ידי מיליוני אזרחים סובייטים כדמות אב וכאבי האומה. ההערצה והכבוד אליו היו כה עזים עד כדי כך שלאחר מותו החל גל התאבדויות של אזרחים שהאמינו באמת ובתמים שחיים ללא סטלין אינם אפשריים. לאחר מספר שנים התגלה היקף הדיכוי שהנהיג ורצח האזרחים בהוראתו, והדבר הוביל לגינויו על ידי ממשיך דרכו ניקיטה חרושצ'וב ולהעברת גופתו מהמאוזוליאום של לנין שם הונחה לצד קודמו בתפקיד ומייסד ברית המועצות, ולדימיר לנין. דוגמה נוספת היא אמון דה ואלירה, אשר כיהן שלוש פעמים כראש ממשלת אירלנד. אירים רבים ראו בו את "אבי האומה", אך הערכה מחודשת של מעשיו הביאה לכך שמאז שנות ה-80 עברו להתמקד במנהיגים אחרים, כמו מייקל קולינס.

שימוש רשמי

"אבי האומה" (Guófù, 國父) הוא תוארו הרשמי של סון יאט-סן בסין. כמו כן, חוקת אפגניסטן מ-2003, שנחקקה תחת הנשיא חמיד קרזאי, העניקה את התואר "אבי האומה" למלך אפגניסטן לשעבר, מוחמד זאהיר שאה, תואר בו החזיק עד מותו.