אינטרפרומטריה

אינטרפרומטריה היא טכניקה שמבוססת על פיצול חזית גל ואיחודה מחדש תוך ניצול ההתאבכות בין חזיתות הגלים המפוצלות לאחר שהתאחדו. למרות שאינטרפרומטרים ניתן עקרונית לבנות בכל הספקטרום האלקטרומגנטי השימוש העיקרי הוא בתחום האופטי על ידי פיצול קרני אור. התמונה שתתקבל באמצעות האינטרפרומטר נותנת מידע על הפרש הדרכים האופטיות בין שתי הקרניים ביחס לאורך הגל של האור. בידיעת אורך הגל של האור ניתן למדוד שינויים זעירים בדרך האופטית, ולכן זוהי אחת הדרכים המדויקות ביותר למדידת שינויים במרחק. ציוד מדידה למדידה מדויקת של טיב פני שטח או חישת ויברציה משתמש באינטרפרומטריה.

אינטרפרומטר מייקלסון

אינטרפרומטר מייקלסון (לעתים קרובות שמים זכוכית באותה זווית ועובי של המראה בדרכה של הקרן הירוקה כדי למנוע צורך להתחשב בהפרש הדרכים בעקבות מעבר הקרן הכחולה במראה).

אחד האינטרפרומטרים המפורסמים ביותר הוא אינטרפרומטר מייקלסון (Michelson) שהומצא על ידי אלברט אברהם מייקלסון המבוסס על פיצול הקרן באמצעות מראה חצי חדירה והחזרת הקרניים באמצעות מראות הניתנות להזזה (בדרך כלל על ידי מערכת גלגלי שיניים או ברגים מיקרומטריים, בשל השינויים הקטנים והעדינים הנדרשים). כמו כן ניתן לקבל באמצעות אינטרפרומטר זה תבנית התאבכות של עיגולים על ידי שליחת חזית גל כדורית (ושל פסים, הניקראים פסי פיזו, באמצעות הטיית אחת המראות בזווית).

באינטרפרומטר זה נעשה שימוש בניסוי מייקלסון-מורלי על מנת למדוד את השינוי במהירות האור כאשר כדור הארץ נע בכיוונים שונים ביחס לאתר. שום שינוי כזה לא נמדד. על מנת להסביר את תוצאות הניסוי הציע לורנץ את משוואות לורנץ המתארות התכווצות גופים הנעים באתר בהתאם למהירותם. בשנת 1905 בתורת היחסות הפרטית הציע אלברט איינשטיין הסבר אחר לתוצאות אלו, אשר אליהם הגיע משיקולים תאורטיים עצמאיים: מהירות האור קבועה לכל הצופים, מה שמייתר את הצורך באתר שבו האור יתקדם.