אירועי מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים נמשכה 19 יום, מ-6 באוקטובר 1973 ועד 24 באוקטובר. את 19 ימי הלחימה ניתן לחלק לשלושה שלבים:

  • שלב ראשון, בימים 10-6 באוקטובר: בחזית הדרום - מתקפה כוללת של הצבא המצרי על קו בר-לב ונקודות אסטרטגיות בחצי האי סיני. לאחר כיבוש קו בר-לב על ידי המצרים, יצא צה"ל למתקפת נגד שנכשלה. בחזית הצפון - מתקפה כללית של הצבא הסורי על רמת הגולן שבה נכבשו שטחים נרחבים בגולן ונכבש מוצב החרמון. צה"ל עסק בבלימת האויב.
  • שלב שני, בימים 14-11 באוקטובר: בחזית הדרום - התארגנות מחודשת של הכוחות הלוחמים וניסיון מתקפה מצרי שנבלם על ידי צה"ל. בחזית הצפון - הבקעת קווי הסורים על ידי צה"ל והתחלת התקדמותו לכיוון דמשק.
  • שלב שלישי, בימים 24-15 באוקטובר: בחזית הדרום - לאחר קרבות עזים באזור החווה הסינית, צלח צה"ל את תעלת סואץ, כבש שטח נרחב ממערב לתעלת סואץ, וכיתר את הארמייה השלישית. בחזית הצפון - כוחות צה"ל ייצבו קו חדש בשטח סוריה, וכבשו את מוצב החרמון.

להלן פירוט האירועים במהלך ימי הלחימה בכל אחת מהחזיתות: חזית הדרום (מצרים), חזית הצפון (סוריה) והחזית המדינית והבינלאומית.

חזית הדרום

מפה של חזית הדרום

6 באוקטובר, יום הכיפורים, יום שבת

7 באוקטובר, י"א בתשרי, יום א'

  • כוחות שריון של הארמייה השלישית, שפעלה בגזרה הדרומית, עברו לסיני. בסך הכול עברו לסיני כמאה אלף חיילים מצרים וכ-400 טנקים. בתום היום היו למצרים 13 גשרים על תעלת סואץ. כוחות הרגלים המצריים בסיני עסקו בכיתור המעוזים, בהתחפרות ובמיקוש.
  • כוחות חי"ר מצריים המצוידים בטילי נ"ט מסוג סאגר גרמו אבדות כבדות לשריון הישראלי, שלא היה ערוך ללחימה מסוג זה. הכוחות הסדירים של צה"ל, שעסקו לבדם בבלימת האויב, איבדו עד סוף יום זה כשני שלישים מכוחם.
  • חיל האוויר הישראלי תקף את הגשרים המצריים על תעלת סואץ, תוך שיכולתו מוגבלת על ידי מערך טילי קרקע-אוויר שקידמו המצרים לחזית התעלה עם סיום מלחמת ההתשה. המאמץ הרב שנאלץ חיל האוויר להשקיע בסיוע לכוחות הקרקע בצפון ובדרום מנע ממנו להפעיל את תורת הלחימה שפיתח לחיסול מערכי הטילים.
  • לפנות בוקר נערך קרב מרסא תלמאת, בין שתי ספינות דבור של חיל הים הישראלי לבין כוחות חיל הים המצרי ב מרסא תלמאת שבגזרה המרכזית של מפרץ סואץ, ובו הושמדו מספר כלי שיט מצריים ונפגע הכוח הישראלי.
  • אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אברהם אדן (אוגדה 162) הגיעה לגזרה הצפונית, ואוגדת מילואים בפיקודו של האלוף אריאל שרון (אוגדה 143) הגיעה לגזרה המרכזית. אוגדת סיני התמקדה בגזרה הדרומית.
  • חיל האוויר הישראלי תקף שדות תעופה במצרים, והחל בתקיפת מערך הנ"מ המצרי במבצע תגר אך הפסיקו עוד בתחילתו עקב הצורך הדחוף בסיוע בחזית הסורית.
  • ניתנה על ידי צה"ל הוראת פינוי למעוזי קו בר-לב והנחייה לנסות לחמוק מזרחה. אך המעוזים כבר היו מוקפים בכוחות מצריים שהיקשו על ביצוע ההוראה. עובדה זו לא הייתה ברורה לגמרי לפיקוד הדרום ולמפקדים הבכירים, ועל כן הושקע מאמץ רב בניסיונות לסייע למעוזים. כך נקראה חטיבת שריון 14 הסדירה לסייע למעוזים, דבר שעלה בקורבנות רבים. רוב הטנקים וכלי הרכב האחרים של החטיבה נפגעו על ידי טילי סאגר. שני מעוזים נכנעו.
  • המצרים נפרסו ונאחזו בעמדות לאורך הגדה המזרחית של התעלה, ברצועה שרוחבה 4-3 ק"מ, ולא ניסו להמשיך ולהתקדם מזרחה.
  • המצרים חסמו את מצרי באב אל מנדב בדרום ים סוף.
  • בפגישה שהתקיימה בחמ"ל פיקוד הדרום באום חשיבה, אישר הרמטכ"ל, דוד אלעזר, את תוכניות מתקפת הנגד שנועדה ליום המחר, ואמר למפקדי האוגדות: "אני מבקש שתזכרו ששתי האוגדות שלכם הן כל מה שיש בין המצרים לבין תל אביב".

8 באוקטובר, י"ב בתשרי, יום ב'

  • מעוז ישראלי שלישי נכנע בסיני.
  • המצרים המשיכו להעביר כוחות לגדה המזרחית על-גבי הגשרים שהוקמו לאורך תעלת סואץ.
  • צה"ל יצא למתקפת נגד: אוגדת אדן נכנסה לקרב עם הארמייה השנייה ונהדפה. שמואל גונן, אלוף פיקוד הדרום, שלא ידע על כישלון זה, שלח את אוגדת שרון דרומה למתקפה על הארמייה השלישית, ונאלץ להחזירה עם גבור הלחץ המצרי. בעקבות כישלון המתקפה הרחיבו המצרים את אחיזתם והגיעו במקומות מסוימים לציר החת"ם המצוי 8–10 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. כישלון מתקפת הנגד והוויכוח מי נושא באחריות לכך היה תחילתו של ויכוח באמצעי התקשורת הישראלית בין המפקדים הבכירים בחזית הדרום שזכה לכינוי "מלחמת הגנרלים".
  • "נשבור להם את העצמות", מבטיח הרמטכ"ל הישראלי במסיבת עיתונאים בתל אביב.
  • חיל הים הישראלי טיבע שלוש ספינות טילים מצריות בקרב דמיט-בלטים.

9 באוקטובר, י"ג בתשרי, יום ג'

  • לנוכח כישלון מתקפת הנגד הישראלית והמצב הקשה בחזית הסורית, מחליט הרמטכ"ל על ריכוז מאמץ ברמת הגולן. הרמטכ"ל מורה על הפסקת היוזמה ההתקפית בחזית סיני ועל שיפור עמדות לאחור אל ציר החת"ם ומגננה מתוך עמדות כדי להתמודד עם יתרון הכמותי הגדול של המצרים בטנקים[1]. למרות החלטה זו, תוקפים כוחות אוגדה 143 את מתחמי "חמוטל" ו"מכשיר" בסיני והתקפתם נהדפת על ידי המצרים.
  • שני מעוזים ישראלים נוספים נכנעו. הסתיים פינויים של אחד-עשר מעוזים.
  • אזור דרום סיני ("מרחב שלמה") הופרד מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. המצרים שניסו להתקדם דרומה נעצרו מדרום לעיון מוסה.
  • צה"ל נערך לבלימה ב"ציר החת"ם", כעשרה ק"מ ממזרח לתעלה.

10 באוקטובר, י"ד בתשרי, יום ד'

  • צה"ל ערך קרבות בלימה בדרום.
  • רא"ל חיים בר-לב התמנה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, בימי הלחימה הראשונים. על האלוף גונן אמרה "ועדת אגרנט": "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו".

11 באוקטובר, ט"ו בתשרי, יום ה'

  • ביום זה התחיל השלב השני ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עסק צה"ל במגננה למניעת התקדמות המצרים, ובהיערכות לשלב הבא, שלב התקיפה.
  • בסיני נערכו קרבות תותחים.
  • לפנות בוקר חיל הים הישראלי טיבע ספינת טילים מצרית מדגם קומאר בים סוף.
  • מבצע פונטיאק - בו הובילו מסוקי יסעור כוח בן 22 לוחמים בפיקוד סא"ל עמוס ירון, ובהם תותחנים מצוידים בשני תותחי M-102 ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל שאיבטחו את התותחנים, לג'בל עתקה במצרים. כוח זה טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיונית באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות בטרם התפנה ללא נפגעים[2].

12 באוקטובר, ט"ז בתשרי, יום ו'

  • המצרים העבירו מזרחה כוחות שריון ונ"מ כהיערכות למתקפה כללית של הארמייה השנייה והארמייה השלישית.
  • קרבות טנקים בדרום.
  • מעוז "המזח", מול פורט תאופיק, נכנע.

13 באוקטובר, י"ז בתשרי, יום שבת

  • האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני (252), נהרג מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו שנע על ציר הגידי, ככל הנראה עקב כך שברשות המצרים היו מפות הקוד "סיריוס". את הפיקוד על האוגדה קיבל האלוף קלמן מגן.
  • סיירת מטכ"ל מבצעת את מבצע "זנבר". הסיירת, בפיקוד גיורא זורע, מוטסת בעזרת שלושה מסוקי יסעור מרפידים לעומק כביש סואץ-קהיר עם ג'יפים שעליהם תול"רים ופוגעים בשדה תעופה כותמיה[2].
  • מטוסי הוקר הנטר תוקפים יחידת ארטילריה הכפופה לאוגדת שרון משמידה מצבור תחמושת של תותחי 175 מ"מ ופוגעת ב-48 חיילים ישראלים. מספר מטוסי האנטר מופלים.

14 באוקטובר, י"ח בתשרי, יום א'

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב השריון של ה-14 באוקטובר

15 באוקטובר, י"ט בתשרי, יום ב'

טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ על גשר שהקים חיל ההנדסה הישראלי
צליחת התעלה וכיתור הארמייה השלישית

ביום זה התחיל השלב השלישי ללחימה בחזית הדרום, שלב שבו עבר צה"ל למתקפה שבסופה צלח את תעלת סואץ והשתלט על שטחים שממערב לתעלה.

16 באוקטובר, כ' בתשרי, יום ג'

  • לאחר שגשר הדוברות וגשר הגלילים נתקעו בדרך, דוברות "תמסח" של צה"ל הגיעו לאזור הצליחה והעבירו גדוד טנקים (21 טנקים) לצד המערבי של התעלה.
  • גדוד טנקים ונגמ"שים של צה"ל, שחצו את התעלה, יצאו לפשיטה על בסיסי טילים מצריים. הכוח הישראלי השמיד שלושה בסיסי טילי נ"מ, מצבורי כלי רכב, נגמ"שים וטנקים.
  • לאחר הפגיעה בבסיסי הנ"מ המצריים, החל חיל האוויר הישראלי לפגוע במטרות עומק במצרים ושיבש את צירי האספקה שלהם.

17 באוקטובר, כ"א בתשרי, יום ד'

18 באוקטובר, כ"ב בתשרי, יום ה'

19 באוקטובר, כ"ג בתשרי, יום ו'

20 באוקטובר, כ"ד בתשרי, יום שבת

חייל צה"ל על הכביש לאיסמעיליה
  • החלה ההתקדמות מראש הגשר. אוגדת שרון התקדמה צפונה בשתי גדות התעלה, ועד ה-22 בחודש הגיעה למבואות איסמעיליה. אוגדת אדן התקדמה דרומה, ובעקבותיה, ממערב לה, התקדמה אוגדת סיני לכיוון העיר סואץ ונמל עדביה.
  • השריון הישראלי התחיל לכתר את הארמייה המצרית השלישית, שהתמקמה והתחפרה ממזרח לתעלת סואץ בימי המלחמה הראשונים.
  • חיל האוויר הישראלי וחיל השריון הישראלי פגעו בסוללות טילים במזרח התעלה.

21 באוקטובר, כ"ה בתשרי, יום א'

  • צה"ל הרחיב את ראשי הגשר במערב התעלה וחדר כ-15 ק"מ בעומק מצרים.

22 באוקטובר, כ"ו בתשרי, יום ב'

23 באוקטובר, כ"ז בתשרי, יום ג'

24 באוקטובר, כ"ח בתשרי, יום ד'

אל"ם זאב אלמוג (מימין), מפקד זירת ים סוף וסא"ל עוזי לבצור (במרכז), מג"ד 195, לוקחים בשבי את המז"ר המצרי (משמאל) בנמל עדביה
  • כוחות שריון של צה"ל כבשו את נמל עדבייה בחוף המערבי של מפרץ סואץ. ספינות דבור של חיל הים תפסו את הנמל.
  • אוגדת אדן ניסתה לכבוש את העיר סואץ, אך נתקלה בהתנגדות עזה וספגה אבדות כבדות.
  • הפסקת אש בחזית הדרום. צה"ל התבסס באדמת מצרים ("אפריקה", בלשון החיילים), וכוחותיו היו מרוחקים 100 ק"מ בלבד מקהיר. הארמייה השלישית כותרה, וחייליה היו נתונים בסכנת גוויעה בצמא וברעב.