אם יש גן עדן

אם יש גן עדן
Im yesh ganneden BookCover.jpg
עטיפת הספר. עיוצב: אמרי זרטל
מידע כללי
מאתרון לשם
שפת המקורעברית
סוגהמלחמה
הוצאה
הוצאהזמורה ביתן
שנת הוצאה2005
תורגם לשפותאנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, קוריאנית, רוסית, איטלקית, פורטוגזית, הולנדית, רומנית, פולנית, ועוד
מספר עמודים320
קישורים חיצוניים
מסת"ב978-0-553-80682-3
OCLC162145855
הספרייה הלאומית002495954

אם יש גן עדן הוא רומן הביכורים של רון לשם, המגולל את סיפורו של צוות לוחמים מחטיבת חי"ר, ככל הנראה פלחה"ן נח"ל, המשרת במוצב הבופור בשנתיים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון. הרומן כתוב מנקודת מבטו של לירז, מפקד הצוות במוצב המבודד, הנאלץ להתמודד עם אבדן, פחד והיעדר לגיטימציה מבית. אף שהדמויות והאירועים בדיוניים ואף שהמחבר לא שירת בלבנון, הספר נכתב בהשראת אירועים אמיתיים, על בסיס תחקיר שנערך עם חיילים וקצינים ששירתו בבופור בשנים 2000-1999 ובהם רותם יאיר, אשר שירת כמפקד צוות בפלוגת ההנדסה של גבעתי, ועם משפחות שכולות. כן סייע להגהת הספר אבירם אלעד, קצין בדובדבן ובצנחנים לשעבר, שאף לקח חלק בעבודה על הסרט שנעשה על פיו[1]. הספר הוקדש לצחי איטח[2] ולנועם ברנע[3], שנהרגו בגזרת מוצב הבופור.

הספר זיכה את מחברו בפרס ספיר לספרות בשנת 2006 ובפרס יצחק שדה לספרות צבאית.[4] לאחר יציאת הספר, יצא לרדיו שיר שחיבר דורון מדלי בהשראת הספר, שנקרא גם הוא "אם יש גן עדן", בביצועו של אייל גולן. השיר הפך ללהיט ובמהלך מלחמת לבנון השנייה גולן הופיע עם השיר ב"כוכב נולד" בתוכנית מיוחדת שהוקדשה למלחמה.

בשנת 2007 יצא סרט הקולנוע "בופור" בבימויו של יוסף סידר, המבוסס על רומן זה. הסרט זיכה את סידר בפרס הבמאי המצטיין בפסטיבל ברלין בשנת 2007. בשנת 2008 נבחר להיות בין חמשת הסרטים המועמדים לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר. בשנת 2011 העלה תיאטרון הבימה גרסה בימתית של הספר, במסגרת הצגת התיאטרון הנושאת את שם הספר, "אם יש גן עדן", בבימויו של משה קפטן ובכיכובם של השחקנים עוז זהבי, עופר שכטר, יוסף סוויד ואחרים. בשנה זו יצא הספר כספר מוקלט בקריינותו של השחקן עמוס תמם.

דמותו של לירז ליברטי

גיבור הסיפור הוא סג"ם (אחר כך סגן) לירז ליברטי, המכונה בשם ה"גברי" יותר "ארז", מפקד צוות בפלוגת ההנדסה בחטיבת חי"ר (לאורך הספר נרמז לא פעם שמדובר בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי[5]), יליד עפולה. לירז מפקד על צוות בן שלושה עשר לוחמים, אותם הוא מכנה "הילדים"[6] וסמל הצוות, אושרי, שהוא חברו הטוב ביותר[7]. לירז וצוותו מוצבים במוצב "הבופור"[8] המשקיף על נהר הליטני בדרום לבנון, וברקע הידיעה שבקרוב תתבצע הנסיגה מלבנון. בספר מתוארת אחוות הלוחמים ותחושת הרעות שבצוות, בעוד הלוחמים מעבירים את ימיהם במשימות ביטחון שוטף ובהתגוננות בעומק המוצב מפני ירי טילים בלתי פוסק, תוך סיכון חיים מתמיד. במקביל הם מלאים בגעגועים לביתם, לידידיהם ולבנות זוגם וממתינים בפחד מהול בסקרנות להיווכח מי מהם יהיה ההרוג האחרון של צה"ל בלבנון. באחד מרגעי השיא בספר מתואר מארב שביצע הצוות בקרבת המוצב, אשר במהלכו נקלעים הלוחמים להפגזת מרגמות כבדה במקביל לתקיפת המוצב על ידי המחבלים[9].

עם הקצינים המופיעים בספר נמנים זיו פארן, קצין יחידת סילוק פצצות שנהרג בסמוך לבופור, אופיר פורמן, מפקד הפלוגה ומוצב הבופור, עמוס, מפקד גדוד רכס הבופור, ומשה קפלינסקי[10], מפקד עוצבת הגליל באותם הימים והדמות היחידה בספר שאיננה בדויה (לימים סגן הרמטכ"ל), ואלוף פיקוד הצפון (ככל הנראה גבי אשכנזי, אשר נשא בתפקיד באותה עת[11]). כן מוזכרים בספר תא"ל ארז גרשטיין[12] וגיורא (גוני) הרניק[13] כמי שנהרגו בלבנון.

הספר משובץ ביטויי סלנג רבים מהווי הבסיס, בהם תחליפים למילה 'מפחד', כגון "אכוּל" ולמילה "לההרג" כגון "להתבזבז". בהמשך נפצע אושרי, סמל הצוות וידידו הטוב ביותר של ארז במוצב, העומד בפני שחרור, בעת התקפת מחבלים על המוצב הכוללת ירי פגזי מרגמה ומתרחשת במהלך "מסיבת שחרור" מאולתרת שהצוות ארגן עבורו במבצר העתיק. מפגיעת רסיס נקטעת ידו של אושרי, בעוד ארז ניצב הלום נוכח האירוע ואינו מסוגל לפעול על מנת לחלץ את חברו למקום מבטחים (לארז ולאושרי היה הסכם בו החליטו שמאחר שנכות גרועה ממוות, אם אחד מהם יהפוך לנכה חברו מתחייב להרוג אותו). בארז נצרבת צלקת כתוצאה מן הכשל התפקודי בו לקה אף שחייו של אושרי ניצלים. בהמשך הוא מאבד שני לוחמים מצוותו מירי נ"ט של ארגון החזבאללה על המוצב, אולם מגלה נחישות ורוח לחימה ופועל לחילוצם של הנפגעים כאשר מחבל בודד מסתער על המוצב[14]. הספר עוסק לקראת סופו בליל הנסיגה החפוזה מלבנון ובפיצוצו של המוצב, הסמוך למבצר צלבני, ובהמשך שירותו של ארז בצומת נצרים בראשית האינתיפאדה השנייה.

פן אחר של ארז המתואר בספר הוא מערכת היחסים שלו עם חברתו לילך, המלווה אותו מאז ראשית התיכון. הוא מתלבט בשאלת שיתופה של לילך באירועים העוברים עליו במוצב, ובמהלך הספר אף נפרד ממנה לזמן מה כדי שהקשר ביניהם לא יפגע בתפקודו במוצב. בנוסף, מתעמת ארז עם הדעה השלטת בארץ אז שקראה ליציאה מלבנון בכל מחיר, דעה שהוא חלק עליה מכל וכל[15].