אנמיה ממארת

אנמיה ממארת
שם בלועזיתPernicious anemia
Addison–Biermer anemia
ICD-10
(אנגלית)
51.0
ICD-9
(אנגלית)
281.0
DiseasesDB
(אנגלית)
9870
MedlinePlus
(אנגלית)
000569
eMedicine
(אנגלית)
article/204930 
MeSH
(אנגלית)
D000752

אנמיה ממארת[1] (Pernicious Anemia) היא חוסר בפקטור פנימי ובעקבותיו חסר של ויטמין B12. זוהי בדרך כלל מחלת חיסון עצמי שפוגעת בתאי הדופן בקיבה Parietal cells, או בפקטור הפנימי Intrinsic Factor, או בשניהם גם יחד. עם זאת, המושג אנמיה ממארת (אנמיה פרניציוזה) משמש פעמים רבות לתיאור אנמיה הנובעת ממחסור בוויטמין B12 מכל סיבה.

חוסר B12 שנוצר, גורם לאנמיה מגלובלסטית ולתופעות נוירולוגיות ועלול אף להביא לסימנים דומים לסרטן דם (AML) עד כדי אבחון שגוי.[2][3]

היסטוריה

  • בשנת 1849, תוארה לראשונה מחלה מסוכנת, שכונתה "אנמיה ממארת", משום שהלוקים בה נפטרו מסיבה שלא הייתה ידועה אז.
  • בשנת 1920 התגלה, שאנשים שאכלו הרבה מרק כבד הבריאו באטיות מן האנמיה. על סמך ממצא זה בוצע ב-1926 מחקר מבוקר של אכילת כבד כטיפול למחלה. החוקרים לא ידעו אומנם מהו החומר המצוי בכבד אשר גורם לריפוי, אבל החולים נרפאו כליל מהמחלה.
  • בשנת 1948 הצליחו החוקרים לזהות ולבודד את החומר שמונע אנמיה ממארת. חומר זה נקרא ויטמין B12.