אנצו סרני

אנצו חיים סרני
EnzoSereni22.jpg
אנצו סרני ובני משפחתו
תאריך לידה17 באפריל 1905
מקום לידהאיטליהאיטליה רומא, איטליה
עלה לישראל1927
נהרג18 בנובמבר 1944 (בגיל 39)
מקום נפילהמחנה הריכוז דכאו
השתייכותהצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
מנהלת המבצעים המיוחדים[1]
תקופת שירות1944
דרגהקפטן[2][1]
תפקידים צבאיים
צנחן
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
פעיל עלייה
הנצחה
קיבוץ נצר סרני
קבר ריק ומעליו מצבה לזכרו של אנצו סרני ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה בהר הרצל.

אֶנְצוֹ חַיִּים סֶרֶנִיאיטלקית: Enzo Sereni;‏ 17 באפריל 1905, י"ב בניסן תרס"ה18 בנובמבר 1944) היה סופר, פעיל ציוני ובין צנחני היישוב - צנחנים יהודים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה.

קורות חיים

תחילת הדרך ומשפחתו

אנצו סרני נולד ברומא בי"ב בניסן תרס"ה (17 באפריל 1905), נצר למשפחה עתיקה ומיוחסת של יהודים איטלקים. משפחתו ישבה ברומא לפני גרוש ספרד.[3] אביו, פרופ' שמואל סרני, היה רופא בית המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה ודוצנט להיסטולוגיה.[4] דודו, עורך הדין אנג'לו סרני, היה יושב ראש הקהילה היהודית ברומא במשך 35 שנה. הוא היה מראשוני העסקנים הציוניים באיטליה. הוא התגאה בהיותו יועץ מינהלי לבנק "מונטה דה-פיטה", אשר הוקם במטרה לחסל את עסקי המלווים היהודים בתקופת ימי הביניים. גם במשפחת אמו, אלפונסה פונטקורבו, היו אישים מפורסמים מבין יהודי איטליה.

סרני למד ברומא בבית ספר עירוני, סיים את לימודיו בהצטיינות ולמד בגימנסיה על שם ויסקונטי. בשנת 1927 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב אוניברסיטת רומא (כותרת הדיסרטציה: "Il libro di Tobit").

יצירתו הספרותית

כבר מגיל צעיר אנצו סרני הראה את כוחו בכתיבה, גם של יומנים וגם של רומנים, פואמות ומחזות.[5] ספרו הראשון היה "נערים טובים", ובו הוא תיאר את ימי ילדותו ברומא. הוא החל לנהל יומן. בפתח יומנו הוא מגדיר את עצמו: קצת רומנטי, טוב, אדיב וסוציאליסט - תכונה שתבוא לידי ביטוי בעתידו. הוא עסק גם בתרגומים מלטינית של יצירות של הוראציוס. הוא כתב שירי אהבה על העלמות שראה, הכיר או שמע.

לאחר הבר מצווה, הוא החל בכתיבה ספרותית מאסיבית: פואמה הירואית על גריבלדי, רומן ששמו "החובה", נובלה בשם "שלוש האחיות", מחזה "כיסופים". הנושאים היו תמיד גדולים ונעלים: אהבה, בגידה ומות גיבורים. הוא נטל חלק בתחרות של אגודת הסופרים והוציאה לאור את מבחר שיריו תחת הכותרת: "שירי האפלה והאור".

פעילות ציונית

המגע הראשון של סרני עם התנועה הציונית היה באמצעות אחיו, אשר ארגן את המשלחת האיטלקית לוועידה שדנה בגורל ארץ ישראל. התנועה הציונית הסכימה כי שני נציגים מטעם יהדות איטליה יצטרפו למשלחת בראשות חיים ויצמן. הדבר נעשה בתיאום עם ממשלת איטליה אשר חששה מהתוצאות.

בתום המלחמה סרני הצטרף לתנועת נוער ברומא שנקראה "ג'ורנלינו". זו הייתה תנועה לא יהודית, אך רוב חבריה היו יהודים. מטרתה המוצהרת הייתה לחנך אזרחים בעלי רגש לאומי ולהקנות להם ידע בניהול דמוקרטי של המדינה.

מגעו הבא עם התנועה הציונית היה בשנת 1921. הוא החליט לטייל בגרמניה ובאוסטריה. שם נודע לו על קיום של הקונגרס הציוני בקרלסבד בצ'כוסלובקיה. הוא החליט לבקר באזור ונשאר בו כל ימי הקונגרס. בסוף שנת 1921, בעקבות ביקור של ישראל רייכרט, מורה לטבע בארץ ישראל שהיה במסע השתלמות לקראת הקמת תחנת ניסיונות בארץ, הוקמה ברומא ובפירנצה תנועת הנוער בשם "עבודה" לפי מתכונת הפועל הצעיר. סרני, שהיה בגיל 17, נבחר למזכיר התנועה. בשנת 1922 הקבוצה זכתה להכרה מהקהילה וניתן לה טור קבוע בבטאון יהדות איטליה "ישראל". הוא הכיר את עורך הבטאון, אלפונסו פצ'יפיצ'י, אשר כונה על ידי מוסוליני "הנביא של היהודים", בשל השפעתו הרבה על יהודי איטליה. עקב קרבתו אליו, הפך סרני לשומר מסורת.

ביולי 1922 הוא החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת לה ספציה שבליגוריה. הוא המשיך במגעיו עם התנועה הציונית ובשנת 1923 השתתף בקונגרס הציוני נוסף. בשנת 1925 הופיע במפגש סטודנטים בפירנצה וטען נגד הנאמנות הכפולה של הבונד לעם ישראל מחד ולמולדת האיטלקית מאידך. עם זאת, הוא התגייס לצבא ועבר בהצטיינות קורס קצינים בחיל רגלים.

במרוצת שרותו הצבאי, בשנת 1926, הוא התחתן עם עדה לבית אסקרלי. שנה לאחר מכן, ב-17 בפברואר 1927 השניים עלו לארץ יחד עם בתם הקטנה חנה. תחילה הגיעו למכרם משה בלינסון שגר בתל אביב, ואחרי זמן קצר התיישבו ברחובות. באותה שנה הקימו ביחד עם חברי פלוגת העבודה של רחובות את קיבוץ גבעת ברנר.

שליחויות לחו"ל

המפגש הראשון בין יהודי סן ניקנדרו, איטליה, והחיילים היהודים מארץ ישראל ובהם אנצו סרני - 1943

בשנת 1931 יצא סרני לגרמניה כשליח תנועת ברית עולים כדי לשכנע את הנוער היהודי-גרמני לעלות ארצה. בשנת 1936 נסע לארצות הברית בשליחות עלייה. בשנת 1940 יצא לחלקי אירופה שלא נכבשו עדיין על ידי הנאצים כדי לשכנע את היהודים שם לעלות ארצה. עם שובו לארץ נסע למצרים לפעולות הסברה בקרב שבויי המלחמה האיטלקים-פשיסטים.

בשנת 1942[6] יצא לבגדד, במסווה של איש הקשר בין משרד סולל בונה בעיראק לבין הצבא הבריטי. תפקידו היה לארגן קבוצות ציוניות בעיראק ולהכשיר קבוצת מדריכים מבין חניכי תנועת החלוץ ותנועות נוער נספחות לארגן הוראת עברית לצעירים אלו, לארגן העפלה של צעירים מתאימים ולעזור בארגון הגנה עצמית.

בשנת 1943 הצטרף לחיילי הבריגדה היהודית הכובשים את דרום איטליה והיה בין היהודים הראשונים שנפגשו עם יהודי סן ניקנדרו.

בשנת 1944, בהיותו בן 39, יצא, חרף התנגדות ראשי היישוב העברי בארץ ישראל, עם קבוצת צנחנים מקרב היישוב שהוא ארגן בעצמו, לחלקי אירופה הכבושה על מנת לארגן שם קבוצות פרטיזניות להגנה עצמית. הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה עבודה ואחר כך למחנה הריכוז דכאו. שם, ב-18 בנובמבר 1944 נרצח בירייה בעקבות הוראה מיוחדת.[7]

על שמו נקרא הקיבוץ נצר סרני.[8]

המצבה לזכר אנצו סרני בבית הקברות הצבאי בהר הרצל

לזכרו הוקם קבר ריק ומעליו מצבה בחלקת יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.[9]

אשתו של אנצו, עדה סירני, הייתה פעילה במוסד לעלייה ב' באיטליה. באסון מעגן, שאירע ב-29 ביולי 1954, בעת גילוי אנדרטה שהוקמה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין, נספו דניאל סרני, בנו של אנצו, ועופרה, אשתו ההרה של דניאל. אחייניתו היא חברת הכנסת לשעבר עדה פיינברג-סירני.

Other Languages
English: Enzo Sereni
čeština: Enzo Sereni
Deutsch: Enzo Sereni
español: Enzo Sereni
français: Enzo Sereni
italiano: Enzo Sereni