אנתרופולוגיה

Gnome-colors-edit-find-replace.svgיש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מבולבל, כולל כמעט אך ורק סקירה היסטורית, מבנה לקוי, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ציור של איש ואישה בצלוחית אשר הושמה בחללית פיוניר 11

אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה (מ-יוונית: άνθρωπος - "אדם" ו-λογία- תורה; תורת האדם) היא ענף מדעי העוסק בחקר האדם. היא עוסקת באדם בכל הזמנים, ובכל רובדי חייו. המוקד המרכזי של האנתרופולוגיה הוא התרבות, והיא יוצאת מתוך הנחה כי לאורך השנים, האדם, בכל מקום, פיתח יכולת לראות את העולם בצורה סמלית, ולעצב את עצמו, את החברה ואת העולם כולו, על פי הסמלים הללו. ההבדל העיקרי בין האנתרופולוגיה לבין שאר מדעי החברה, הוא הדגש ששמה האנתרופולוגיה על השוואות בין תרבותיות. אולם הבדל זה ניטשטש בזמן האחרון, לאור השימוש הרב בשיטות אנתרופולוגיות, לחקר קבוצות יחידות.

אנתרופולוגיה חוקרת כיצד המשמעות נוצרת ומשתנה דרך התבוננות בקשת רחבה מאוד של תופעות – אוכל, מיניות, פוליטיקה, דת, רפואה, אמנות, תפיסות של עצמי, רגשות, כלכלה, זהויות, בתים, צריכה, אלימות, ועוד.

האתנוגרפיה, התיאור התרבותי המעובה של אותן תופעות, מתבססת על תצפית משתתפת, שיטת מחקר המאפשרת להקיף רמות שונות של ידע במחקר יחיד.

ניתן לחלק את האנתרופולוגיה לארבעה תחומים עיקריים:

יש גם חלוקות נוספות, לשניים, כשצד אחד עוסק בתאוריה והצד השני בעבודה האמפירית.

היסטוריה של האנתרופולוגיה ומוסדותיה

האנתרופולוג אריק וולף אפיין בעבר את האנתרופולוגיה כמדעית ביותר מבין מדעי הרוח, או הרוחנית ביותר מבין מדעי החברה. הבנה של צורת התפתחותה של האנתרופולוגיה תורמת להבנה של היחס שלה לנושאי מחקר אקדמיים אחרים.

את האנתרופולוגיה ניתן לראות כתוצר של תנועת הנאורות. בתקופה זו, האירופאים החלו לחקור בשיטתיות את ההתנהגות האנושית. מסורות המשפט, ההיסטוריה, הפילולוגיה והסוציולוגיה התפתחו, ותרמו להתפתחות מדעי החברה, שהאנתרופולוגיה היא אחת מהם. באותו זמן, הזרם הרומאנטי שבא בתגובה לנאורות, הוציא מתוכו הוגים כהרדר ולאחר מכן וילהלם דילת'י, שהניח את הבסיס של מושג התרבות, המרכזי לדיסציפלינה.

תנועות אינטלקטואליות אלה בעבר התמודדו עם אחד הפרודקסים של המודרנה: ככל שהעולם נעשה יותר נגיש ויותר מאוחד ומשולב, החוויות של האנשים מהעולם הן יותר מפוררות ונפרדות. התלות ההדדית בכלכלה לא הובילה לסולידריות אנושית גדולה יותר, אלא היא חופפת לחילוקים גזעיים, אתניים, דתיים ומעמדיים גוברים והולכים. אלה הם תנאי החיים שהאנושות היום צריכה להתמודד עמם, אך התהליכים הללו החלו כבר במאה ה-16, והואצו במאה ה-19.

מבחינה מוסדית, האנתרופולוגיה נתבדלה מחקר הטבע (על ידי כותבים כבופון). היה זה חקר בני האדם – בדרך כלל, אנשים החיים בקולוניות האירופאיות. חקר השפה, התרבות, הפיזיולוגיה והארטיפקטים של הקולוניות האירופאיות היה מקביל פחות או יותר לחקר החי והצומח באותם מקומות. מסיבה זו, למשל, לואיס הנרי מורגן יכל לכתוב גם על "הליגה של האיריקוי" וגם על "הבונה האמריקאי ופועלו". זו גם הסיבה שהתרבות החומרית של עמים "מתורבתים" כמו סין תמיד הוצגה במוזיאונים יחד עם אמנות אירופאית, בעוד שחפצים מאפריקה או תרבויות אמריקניות ילידיות הוצגו במוזיאוני טבע יחד עם עצמות דינוזאורים. כמובן, שבשנים האחרונות נוהגי האוצרות השתנו באופן דרמטי, ואין מקום לראות באנתרופולוגיה רק את הרחבתם של השלטון הקולוניאלי והשובניזם האירופאי, שכן היחס שלה כלפי האימפריאליזם היה והינו מסובך.

האנתרופולוגיה התבדלה מחקר הטבע הכללי, ובסוף המאה התשע עשרה הדיסציפלינה החלה להתגבש לצורתה המודרנית – בשנת 1935, לדוגמה, ט. ק. פנימן כתב היסטוריה של הדיסצפלינה שכותרתה "מאה שנות אנתרופולוגיה". בזמן זה, שדה המחקר נשלט בידי "השיטה ההשוואתית". ההנחה הייתה כי כל החברות עוברות תהליך אבולוציוני אחיד, מהפרימיטיבי ביותר למפותח ביותר. חברות לא-אירופאיות נראו לפיכך כ"מאובנים חיים" מבחינה אבולוציונית, שניתן לחקור אותם על מנת ללמוד על עברן של החברות האירופאיות. מלומדים כתבו היסטוריות של נדודי עמים פרהיסטוריים, שהיו לפעמים חשובות אך לפעמים דמיוניות. בזמן זה האירופאים לראשונה הבינו כיצד הפולינזים נדדו לרוחב האוקיינוס השקט, אם כי יש שחשבו כי מקורם היה במצרים! לבסוף, מיינו ודירגו את בני האדם על פי מושגי גזע, שהתבססו על ההבדלים הביולוגיים בין הגזעים.

במאה ה-20, הדיסציפלינות האקדמאיות החלו להתארגן סביב שלושה מוקדים עיקריים. ה"מדעים" מנסים למצוא את חוקי הטבע על ידי ניסויים, שניתן לחזור עליהם או להוכיח את הטעות שבהם. "מדעי הרוח" שיקפו ניסיון לחקור מסורות לאומיות שונות, בהיסטוריה ובאמנות, על מנת לספק לאנשים במדינות לאום חדשות עם תחושה של קוהרנטיות. "מדעי החברה" התפתחו בזמן זה כניסיון לפתח שיטות מדעיות שניתן לחקור על ידיהן תופעות חברתיות, בניסיון לספק בסיס אוניברסלי וידע חברתי. האנתרופולוגיה לא מתאימה באופן ברור לאף אחת משלוש הקטגוריות הללו, וענפים שונים של האנתרופולוגיה שואבים מכל אחת מהן.

האנתרופולוגיה שאבה משיטות של מדעי הטבע וגם פיתחה שיטות חדשות, שהשתמשו לא רק בראיונות פרונטליים אלא גם ב"תצפית משתתפת", ושאבה מהתאוריה החדשה של אבולוציה על ידי בחירה טבעית. חשוב ביותר למדע חדש זה הוא המושג של "תרבות", שאנתרופולוגים מגדירים - לפחות אחת ההגדרות - כיכולת אוניברסלית של המין האנושי לחשיבה, למידה ופעולה חברתית (והמסורות המתפתחות בחברה ששורדת מספיק זמן), שהם רואים כתוצר של האבולוציה האנושית. התרבות היא פרי של התאמה לתנאים המקומיים, שלובשת צורה של אמונות ומנהגים מגוונים. לפיכך, "תרבות" היא מעל לחלוקות של טבע לעומת תוצר אנושי, וכן מעל לחלוקות הארופאיות של פוליטיקה, דת, משפחה, וכלכלה כדברים נפרדים. לפיכך, האנתרופולוגיה היא דיסציפלינה הוליסטית. היא ניצבת מעל לחלוקות בין מדעי הטבע, הרוח והחברה, וחוקרת את הממדים הביולוגיים, הלשוניים, החומריים והסימבוליים של האנושות בכל צורותיהם.