אסתטיקה

אסתטיקה היא ענף של הפילוסופיה העוסק, בין היתר, בשאלות היופי ואפיונו. האסתטיקה בוחנת מהו תפקידו של היופי ביצירת האמנות ואת הדרכים ליצירת יופי.

תחום פילוסופי זה הפך לדיסציפלינה מוגדרת באקדמיה רק במאה ה-19, אך ניתן למצוא דיונים על האסתטיקה כבר בעת העתיקה בכתביו של אפלטון. המונח "אסתטי" הוא לכאורה פשוט, אך הוא טומן בחובו "פחים" לא מעטים, במיוחד בעידן העכשווי, שבו נפרצו מספר גבולות: לאחר עלייתו של הפרט לכותרות, היופי נתפש כחוויה אישית; בכך אובד כמעט הסיכוי להגדיר את היופי כדבר אוניברסלי. דוגמה נוספת לשינוי בתפישת האסתטי מתרחשת בשדה האמנות, המכילה בזמננו – באופן פרדוקסלי במקצת – גם את המונח מכוער כאחד הגורמים לכך שיצירת אמנות תהיה יפה.

יצירת המונח אסתטיקה

למרות כי העיסוק בשאלות אסתטיות החל עוד בראשית ימי הפילוסופיה, המונח אסתטיקה (ביוונית: αἰσθητική, קרי "אסתסיס") עצמו, שפרושו ביוונית הוא "תפיסה חושית", נטבע על ידי הפילוסוף הגרמני אלכסנדר גוטליב באומגרטן, במחצית הראשונה של המאה ה-18. באומגרטן תפס את הלוגיקה כענף של חשיבה העוסקת בביקורת ההכרה שלנו את העולם, ומכך סבר כי צריך להיות ענף של חקירה המלמד אותנו כיצד לחוש, ובעיקר כיצד לראות את העצמים שבטבע. השימוש במונח "אסתטיקה" בשפה האנגלית החל בתחילת המאה ה-19 והחליף מושגים כגון "קריטריונים לטעם" או "שיפוט הטעם" שמקורם באסכולה הפילוסופית האמפיריציסטית.

נהוג להבחין בין תחום האסתטיקה לבין תחום "התאוריה של האמנות", או גלגולו במחקר תולדות האמנות, בכך שהאסתטיקה דנה ביופי של היצירה האמנותית, במנותק מן המציאות החברתית הסובבת אותה. ייתר על כן, עיסוקו של האסתטיקן מנתק את היצירה האמנותית משלבי יצירתה עצמה ודן בה, ובאופן הקליטה שלה על ידי האדם, כאילו הייתה אובייקט טהור ונטול הקשרים. אולם, השקפות אחרות, אשר מקשרות בין האסתטיקה אל האתיקה שבפילוסופיה של המוסר יחלקו על גישה טהרנית זו. במקביל להתפתחותה של הפילוסופיה האסתטית ושל תחום תולדות האמנות, החל מן המאה ה-18, התפתח גם תחום ההרמנויטיקה כמדע הפרשנות. תחום זה מנסה לעמוד על היחסים השונים שבין היוצר, הקהל והיצירה.

אסתטיקה היא דיצפלינה פילוסופית הקרובה לפילוסופיה של האומנות וליסודות הפילוסופיים של היופי וקשורה לחקר החושים. התכונה הבסיסית בה היא היפה. האסתטי הוא כל דבר הנתפס על ידי החושים באופן רחב. החוויה האסתטית היא עונג או הנאה הנגרמים מעצם ההתבוננות ביצירת אמנות או בטבע. הנאה זו היא חסרת חפץ-עניין (אינטרס), הנאה מעצם ההתבוננות בדבר וספיגת המרכיבים הצורניים שלו, וזאת מבלי לפרוק את החפץ, הדבר לפונקציה ולתפקיד שלו. לפי באומגרטן (1750) אסתטיקה הוא מדע ההכרה החושית המאופיינת על ידי מנגנון קוגניטיבי לו הוא קרא Ars combinationis (רומית: האומנות המאחדת, או הכושר המאחד, בניגוד לכושר המפריד של המדע - האנליזה) שתפקידו לתרגם באופן אינטואיטיבי מכלול חושי מורכב לכדי דימוי אחיד ופשוט. בתהליך האסתטי הזה מתקבל דימוי אחיד ופשוט, מעין שלמות פשוטה, הנתפסת באופן אינטואיטיבי בחושינו - ואנו מרגישים אותה (ולא חושבים אותה).

אסתטיקה גם מעלה את השאלה, האם היפה או הטעם הוא דבר סובייקטיבי, תלוי נושא, או שמא אובייקטיבי, תלוי מושא. יש הטוענים שהחוויה האסתטית מקורה בתודעה של הפרט החווה אותה - אנו חווים אותה דרך עינינו ולכן זו חוויה של האדם הפרטי. מאידך, יש הטוענים כי החוויה האסתטית מקורה באובייקט עצמו, הוא בעל המאפיינים האסתטיים שבהם הפרט יכול להבחין.