בריאתנות

היום הראשון לבריאה. איור של גוסטב דורה.

בריאתנות היא מערכת אמונות שלפיהן היקום, כדור הארץ, החיים והאדם נבראו על ידי אלוהים, אשר ביהדות, בנצרות ובאסלאם מזוהה עם האל המונותאיסטי.

את המונחים העבריים בריאתנות ובְרִיאָתָן טבע המילונאי ראובן אלקלעי כתרגום של המונח האנגלי creationism[1], שנכנס לראשונה לשימוש בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעיקר בקרב נוצרים, לציון אמונה בבריאת יקום בן כמה אלפי שנים על פי הפשט של ספר בראשית. ואולם כיום משמשים המונחים בעברית ובאנגלית לתיאור קשת של עמדות, מזו המכונה "מדע הבריאה" (Creation Science או Scientific Creation) אשר מבקשות לבסס את סיפורי הבריאה על ראיות מדעיות, דרך גרסאות שונות של "בריאתנות כדור-ארץ עתיק" (Old Earth Creationism) המאפשרות יקום עתיק יותר, ומגוון דרכים נוספות ליישוב סיפורי הבריאה בספר בראשית ובקוראן עם הקונצנזוס המדעי המודרני.

העמדה הבריאתנית הדתית-שמרנית ביהדות באה לידי ביטוי בביאור פשט המקרא. גם בנצרות הדברים מופיעים בכתבי הברית החדשה. לפי עמדה זו נברא כל היקום על ידי אלוהים בשישה ימים. ומנין השנים המיוחס לזמן שעבר מאז עד ימינו הוא בקירוב מעט פחות מ-6000 שנה (על פי הלוח היהודי המקובל) או לפני מעט יותר מ-6000 שנה (על פי הספירה הנוצרית המקובלת). ושכל מיני החי והצומח, וכן האדם, נבראו מיד בצורתם הנוכחית, ללא התפתחות אבולוציונית בהכרח. לעומת זאת הבריאתנות המוסלמית מאפשרת, בהתאם לנוסח הקוראן, גיל עתיק בהרבה של העולם, אך גם לגרסתה נבראו המינים והאדם בצורתם הנוכחית. העמדה הבריאתנית-דתית השמרנית גם תומכת בקיום מבול שכיסה במים את פני כל כדור הארץ לפני כארבעת-אלפי שנים, במוצא כל בעלי החיים ובני האדם בני-ימינו מאלו שכונסו בתיבת נח, ובנסים נוספים המתוארים בסיפורי בראשית.

לאורך מרבית ההיסטוריה שלטה ההשקפה הבריאתנית בחברות שהאמינו בדתות המונותאיסטיות, אך החל מן המאה ה-19 מתבססת בתחומי הקוסמולוגיה, מדעי כדור הארץ והביולוגיה הסכמה נרחבת כי גיל היקום נאמד במיליארדי שנים, וכדור הארץ, החיים והאדם התפתחו בתהליכים הדרגתיים כתוצאה מחוקי טבע. כהתנגדות וביקורת על הסכמה זו הופיעו תנועות ואגודות בריאתניות רבות ברחבי העולם. בארצות הברית הופיעו תנועות מדע הבריאה, המציגה תאוריות חלופיות לאישור בריאת העולם והמבול כפי שהם מופיעים בספר בראשית, ותנועת התכנון התבוני אשר גורסת כי מורכבות בטבע אינה יכולה להופיע ללא מתכנן, אך נמנעת מהסתמכות על כתבי קודש דתיים. תנועות אלו מנהלות מאבק ציבורי ומשפטי להכרה בהן כתחומים מדעיים, וללימוד שלהן בבתי-הספר, אך הקהיליה המדעית ברובה מתייחסת אליהן כאל פסבדו-מדע. ויכוח ציבורי בנושא מתנהל גם במדינות רבות אחרות בעולם ובכללן ישראל, שבה יש קשת של עמדות המבוססות בעיקר על היהדות.

בריאתנות תנ"כית

כפי שהובהר בפתיחתו של ערך זה, תנועת "הבריאתנות-הדתית" (Religious creationism), נשענת בעיקר על המקרא כיסוד לתפיסת עולמה. התנועה מכנה גישה זאת בשם "בריאתנות תנכי"ת" (באנגלית: Biblical Creationism). בהיות התנ"ך הספר המרכזי שממנו שואבת אפוא התנועה את תפיסתה, היא הקדישה (ומקדישה) זמן רב מאוד לחקר התנ"ך, בניסיון להוציא מתוכו ראיות שתומכות בעמדתה: מציאות הבורא, היות היקום נברא, גילו הצעיר של העולם, התרחשותו של מבול כלל עולמי וכיוצא בזה. המחקר נשען בעיקר על תאולוגיה, פילולוגיה וההיסטוריה המקראית.

כבר בפסוק הראשון בספר התנ"ך[2], אנו למדים את עמדתו המובהקת: שיש בורא, ושהייתה בריאה. עם השתלשלות הפסוקים בפרק א' בספר בראשית, אנו עוד למדים שהשמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה נבראו בשישה ימים[3], ומדובר בתהליך של בריאה גמורה ולא הייתה מעורבות שום סוג של התפתחות. לאחר חטאו של אדם הראשון, האלוהים העניש את אדם ואשתו, וכל הבריאה התנוונה יחד עם עונשו: האדמה קוללה, סבל ומוות באו לעולם[4]. לאחר שסולקו אדם וחווה מגן העדן, המקרא מספר לנו על תולדותיהם, שכללו עשרה דורות: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, ונח[5]. בזמנו של נח, רבתה רעת האדם על הארץ, והאלוהים החליט למחות את כל היקום אשר עשה, והוציא לאור את מחשבתו בכך שהביא מבול לעולם ששטף את כל החי והצומח תחת שכבות רבות של קרקע. ה' החליט לחוס על נח ובני משפחתו, ששהו על תיבה (=ספינה) ששטה על המים, ונשאה בבטנה את כל החי, שארית של החיים מלפני המבול, שהיוו את הגרעין שאיכלס את העולם מחדש לאחר המבול[6].

את גילו של היקום מחשבים ע"פ גילם של הדמויות המוזכרות במקרא[7], ואומנם יש מספר שיטות לחישוב ההיסטוריה המקראית, לכן נוצרו מספר גישות שמתארכות את גילו המדויק של העולם, וכפי שהוזכר בפתיחתו של הערך דנן.

לעומת המוצג לעיל, גישתם של האוחזים בתפיסת " בריאתנות גיל עולם זקן" מפרשת את המושג "יום" במקרא כפרק זמן ארוך, את האדם הראשון כאדם הנבון הראשון, ואילו ההומינידים היו סוג של יצורים חסרי תבונה (או נשמה), ואת המבול כאירוע מקומי שהתרחש לשיטת המינימליסטים רק בסביבות מסופוטמיה והים השחור, ולשיטה השנייה המבול הגיע רק למקום יישובם של בני-אדם, אך לא למקומות רחוקים שאין כף רגל אדם דרכה בהם.