דוד אבידן

דוד אבידן
David Avidan.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה21 בפברואר 1934
תל אביב-יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה11 במאי 1995 (בגיל 61)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקמשורר, מחבר, צייר, סופר, שחקן, מתרגם, שחקן קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסיםפרס ביאליק (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתו של דוד אבידן ברח' שמשון הגיבור 11 בתל אביב
דוד אבידן

דוִד אבידן (21 בפברואר 193411 במאי 1995) היה משורר, צייר, ואיש קולנוע ישראלי.

את עיקר פרסומו קנה כמשורר, בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראליים[1] מחשיבים אותו, בדרך כלל, לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך.

תולדות חייו

דוד אבידן נולד ב-1934 בתל אביב כדוד מוריץ (לאחר הולדת אחיו הצעיר נדיב, אשר לימים היה מחבר תשבצי ההיגיון, נדיב אבידן, שינה אביהם את שם משפחתם, לראשי התיבות של אבי דוד ונדיב). דוד למד בגימנסיה "שלוה" בתל אביב, ובאוניברסיטה העברית. בתחילת שנות החמישים היה חבר ב"ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" (בנק"י), ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית - "קול העם". אבידן התגורר ברחוב שמשון בתל אביב.

קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954, ונחשב למהפכני בשירה העברית [דרוש מקור]. אבידן המשיך לפרסם ספרי שירה עד לשנותיו האחרונות, וכן כתב תסריטים וביים אותם, ועסק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית. אבידן נחשב לאחד מהמחדשים הגדולים של השפה העברית[דרוש מקור], ותמיד שאף להרחיב את גבולותיה, ליצור מילים חדשות (הרבה באמצעות הלחם בסיסים) ולהעניק משמעויות נוספות למילים קיימות.

" הערב יוצאים", תקליטה הראשון של "שלישיית התאומים" (1966) כולל את השיר "הסתלקי רות", תרגומו של דוד אבידן ל־"Hit The Road Jack" של ריי צ'ארלס, וכן שירים נוספים של אבידן: "אנחנו לא רקדנים", "זה לא נורא" (לפי לחן של אנריקו מסיאס) ו"שבת" (לפי לחן של ליאו פרה). שירים מקוריים אחרים של אבידן שהולחנו הם "הרי את מותרת לכל אדם", שהולחן על ידי אמנים שונים, ובהם ארקדי דוכין, חוה אלברשטיין, דני ליטני ונפתלי אלטר; "הרחובות ממריאים לאט" (יוני רכטר ושם טוב לוי, וכן אסף אמדורסקי); "הזמנה להצגה יומית" (ברי סחרוף); "בעיות אישיוֹת" (שלומי שבן); ועוד.

אבידן גילה עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. ספרו " הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנית המחשב "אלייזה" של ג'וזף וייצנבאום, הדמיה פרודית של פסיכותרפיסט. בדש ספרו " תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצוין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטאפון-יד[2], שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד."

ספר פרובוקטיבי אחר שפרסם בשם "דו"ח על מסע אל. אס. די." תיאר את מסע ה-LSD שהוא עבר.

אבידן תרגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית.

בשנת 1958 הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית ברוריה אבידן, את אשתו השנייה לילי (סיגל) אבידן, הכיר בשנת 1972 ובשנת 1986 הכיר את ציפורן לוטם שהייתה לאם בנו יחידו. בשנת 1993 נישא בניו יורק לדפנה שחורי, משוררת בתחילת דרכה, בת 23.

דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי 1995 בגיל 61, כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בתל אביב, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים.

על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אֲדַמִּלָּה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מהלחם בסיסים של שתי מילים ידועות.

הותיר אחריו בן יחיד, תר אבידן, בנה של צפורן לוטם[3] (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרים).

רחובות נקראו על שמו של דוד אבידן בשכונת המשתלה בתל אביב, וכן בפתח תקווה, נתניה ובכפר סבא.