דיוניסוס

פסל דיוניסוס, המוזיאון הבריטי בלונדון
דיוניסוס אוחז קנתרוס (כלי שתייה), ציור על גבי אמפורה מסביבות 480 - 490 לפנה"ס

דיוניסוסיוונית: Διόνυσος, מבוטא Dionysos.[1] שם נוסף: בכחוס, שמשמעותו גם "יין" כשם עצם; השם בכחוס אומץ על ידי בני רומא שבה היה קרוי "ליבר" בקרב הפלבאים), הוא אל כתוני שגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצרה זהות חזקה בינו לבין גפן ויין.

תחילה לא היה דיוניסוס אחד מאלי האולימפוס. האלה הסטיה, אלת האש והמשפחה, שנחשבה עדינה ורחומה, וויתרה על כסאה באולימפוס לטובתו. זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שדיוניסוס מוכר יותר בצורה ניכרת מהסטיה, וזאת על אף שנחשבה לאלה חשובה יותר.

במסורות מאוחרות יותר נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות: יין, מוזיקה, פריון, תיאטרון ושינה.

סיפורו במיתולוגיה

סיפורו של דיוניסוס הוא סיפור מיוחד במינו: דיוניסוס היה בנם של זאוס, ראש האלים, ו סמלה - נערה בת תמותה, שהייתה בתו של מלך תבאי. אשתו של זאוס, הרה, קנאה בקשר של זאוס וסמלה, שהייתה בהריון ממנו, וזרעה ספקות בלב סמלה באשר לזאוס. סמלה שכנעה את זאוס להופיע במלוא הדרו בפניה וללבוש את השריון שבו הוא יושב לשולחן באולימפוס, זאוס כעס ויצר כזה אור שסמלה מתה יבשה ומצומקת. כאשר היא מתה זאוס הוציא את העובר מרחמה, חתך את שוקו, הכניס לשם את העובר וסגר את השוק. כעבור מספר חודשים הוא הוציא אותו.

לאחר שהתינוק דיוניסוס גדל, שלחה הרה טיטאנים (ענקים) שיקרעו את גופו לגזרים. דיוניסוס מת בחורף, ובאביב קם לתחייה.

דיוניסוס נדד בארצות רבות ולבסוף הוכר כאחד האלים. הוא הרחיב את פולחנו עד להודו ובכל מקום שבו עבר, לימד דיוניסוס את האנשים את נטיעת הגפנים ואת ייצור היין והפיץ את פולחנו. מי שהתנגד לו - הומת, או נענש קשות בידי חסידיו. רוב המידע על חייו של דיוניסוס מובא בפואמה האפית - דיוניסיקה מאת המשורר ההלני-רומי, נונוס.