דת

דת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות או השקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

דת היא אחד האוניברסלים האנושיים: לכל התרבויות שנחקרו, ללא יוצאת מן הכלל, הייתה אמונה דתית (לעתים יותר מאחת). רוב בני האדם מאמינים בדת זו או אחרת.

סמלי דתות שונות.
שורה ראשונה, מימין לשמאל: אום (הינדואיזם), מגן דוד (יהדות) צלב (נצרות).
שורה שנייה, מימין לשמאל: טוריאי (שינטו), דהרמהצ'קרה (בודהיזם), כוכב וסהר (אסלאם).
שורה שלישית, מימין לשמאל: סמל האהימסה (ג'ייניזם), כוכב בעל תשעה קודקודים (הדת הבהאית), קהנדה (סיקהיזם).

בדתות רבות קיימים מושגים של תורת הגמול, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש לאחר המוות, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות), ולהן כחמישה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.2 מיליארד מאמינים[1], האסלאם עם כ-1.6 מיליארד מאמינים[2], וההינדואיזם עם קצת יותר ממיליארד מאמינים[3]. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשנייה, המשותף לכולן רב על המפריד.

פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות, כניסת המאמינים לשורותיהן, והתפקיד שממלאת הדת בבריאות הנפש ובהפרעות נפש.

אטימולוגיה

המילה העברית "דת" אינה שמית, ומקורה מפרסית, שהיא שפה הודו-אירופית; מובנה בשפת המקור - הוא 'חוק'[4] (מובן שהתפתח מהמשמעות הראשונית של המילה הפרסית וההודו-אירופית: "data", כלומר 'נתון' (מהשורש הפרסי העתיק "dadan" - לתת), שכן החוק נתפס בתור נתון שעליו אין לערער; בבחינת כזה ראה וקדש. במשמעות זו מופיעה המילה בתנ"ך בספרים המאוחרים, כדוגמת הפסוקים במגילת אסתר: "ואת דתי המלך אינם עושים"[5], ו"הֱיוֹת לָהּ כְּדַת הַנָּשִׁים"[6]. מילה "דת" בתנ"ך מופיעה רק במגילת אסתר, ספר דניאל וספר עזרא, כאשר רוב המופעים הם במגילת אסתר[7]. בספרות חז"ל, וכן בימי הביניים, נשתמרה המשמעות של המילה דת, אם כי ניתן דגש לחוק דתי (בספרות חז"ל: דת משה ודת יהודית, דת של תורה; בספרות הרבנית: דת ישראל, דת אלוהינו, דת ישמעאל, עובר על דת, המרת דת וכו') בשפה המודרנית, עם הצורך לתרגם לעברית את המילה הלועזית "Religion", קיבלה המילה "דת" את המשמעות כפי שהיא היום.