האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים
HujiNew.svg
HebrewU-MtScopus.JPG
מרכז הסטודנט על שם פרנק סינטרה בהר הצופים ומגדל התצפית מאחוריו. משמאל, האנדרטה לזכר חללי הפיגוע באוניברסיטה, בצורת עץ נטוי ברחבה המרכזית של הקמפוס.
תאריך ההקמה1918 (הנחת אבן פינה)
1925 (פתיחת קמפוס הר הצופים)
סוגאוניברסיטה ציבורית
נשיאפרופ' אשר כהן
רקטורפרופ' ברק מדינה
מנכ"לישי פרנקל
סטודנטים20,624[1]
סטודנטים לתואר ראשון11,574[1]
סטודנטים לתואר שני6,598[1]
סטודנטים לתואר שלישי2,299[1]
סטודנטים מתוקצבים19,170[2]
מיקוםירושלים, ישראלישראלישראל
קמפוסהר הצופים, אדמונד י' ספרא (גבעת רם), עין כרם; אילת; רחובות; בית דגן
קואורדינטות31°46′33″N 35°12′00″E / 31°46′33″N 35°12′00″E / 31.775833333333; 35.2 
new.huji.ac.il
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
האוניברסיטה העברית בירושלים
האוניברסיטה העברית בירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים: קמפוס הר הצופים, קמפוס גבעת רם, קמפוס עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), קמפוס רחובות, וקמפוס ראשון לציון (בשיתוף עם מרכז וולקני) הכולל בשטחו את בית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה. בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

תולדות האוניברסיטה

הקמת האוניברסיטה

הקמת אוניברסיטה בארץ ישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר בשנת 1884 בוועידת קטוביץ. בקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל בשנת 1897, התקיים דיון על רעיון הקמת האוניברסיטה, בעקבות הצעתו של צבי הרמן שפירא. התוכנית המקורית לבניין האוניברסיטה תוכננה על ידי האדריכל הבריטי סר פטריק גדס, שמתוכה נבנה רק בניין הספרייה הלאומית, כיום ספריית הפקולטה למשפטים.

בט"ו באב ה'תרע"ח (24 ביולי 1918), נערך בהר הצופים טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, בהשתתפות הגנרל אלנבי וד"ר חיים ויצמן, שנאם את הנאום המרכזי.[3] קדמה לטקס רכישת ביתו של סר ג'ון גריי-היל מליברפול והשטח סביבו על הר הצופים. בטקס נכחו קרוב ל-6,000 אורחים. הונחו 13 אבני יסוד באוהל גדול מקושט פרחים: ויצמן (שהוסע אל הטקס במכוניתו של אלנבי) הניח אבן "בשם הציונות" ואבן נוספת "בשם הצבא העברי" (אם כי אלנבי סירב להתיר לחיילי הגדוד העברי להשתתף בטקס). יחד עם רבני ירושלים, הניחו המופתי של ירושלים והבישוף האנגליקני אבן יסוד "בשם ירושלים". יתר האבנים ייצגו את הברון רוטשילד ואת י"ל גולדברג, שתרם את הכסף לרכישת המגרש, ואת העיר יפו ואת המושבות החקלאיות, את ועד החינוך והמורים, את האקדמאים והסופרים, את האומנים, את הפועלים ואת הדור הבא, שיוצג על ידי כמה עשרות ילדים. בסוף הטקס שרו סביב שורת האבנים את "התקווה" ואת "אל מלך נצור".[4]

בראשית 1923 ביקר אלברט איינשטיין בארץ ישראל, ביקור שנועד לסייע לחיים ויצמן לקדם את הקמת האוניברסיטה העברית. באחד החדרים של הבית היחיד שעמד לרשות האוניברסיטה, על הר הצופים, השמיע איינשטיין הרצאה בצרפתית על תורת היחסות. בפתח דבריו קרא כמה מילים בעברית.[5] חלק מהשטח על הר הצופים שעליו נבנתה האוניברסיטה, נמכר בשנת 1924 על ידי ראע'ב נשאשיבי.[6] עד לפתיחה הרשמית של האוניברסיטה, היו לה שני מכונים, לכימיה ולמדעי היהדות, מחלקה אחת למיקרוביולוגיה וספרייה. הסגל כלל 7 פרופסורים ועוד כ-30 מורים. לקראת טקס הפתיחה, הכריזו ערביי ארץ ישראל שביתה כללית ועל הבתים הונפו דגלים שחורים.[7]

ב-1 באפריל 1925 (ז' בניסן ה'תרפ"ה), נערך טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית, בו נאמו הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל וחיים נחמן ביאליק. בשנים הראשונות עסקה האוניברסיטה במחקר בלבד, והוראה פורמלית התחילה רק בשנת 1928.[8] בתקופת המנדט הבריטי התקיימו לימודים לתואר שני ושלישי בלבד.

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית היה היושב ראש הראשון של חבר-הנאמנים, המוסד המנהל העליון של האוניברסיטה, וכן השתתפו בו גדולי הדור וביניהם אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד ומרטין בובר. חבר-הנאמנים בחר בד"ר יהודה לייב מאגנס לתפקיד קנצלר האוניברסיטה,[9] התואר לבעל סמכויות בתחום האקדמי וגם בתחום המנהלי, מעין שילוב של רקטור ונשיא, תפקיד שבוטל לימים.

בשנת 1930 התמנה הד"ר משה בן דוד למזכיר הכללי של האוניברסיטה העברית. בן דוד החל לתכנן את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית, הרבה לבקר במוסדות אקדמאים ובמכונים רפואיים באירופה ובארצות הברית, וכבר אז מונה עוזר דקאן בבית הספר לרפואה שיפתח בעתיד בהר הצופים. בן דוד נרצח בשיירת הדסה.[10]

אנשי מפתח ומבנה האוניברסיטה

המנון האוניברסיטה
הושמע בטקס הפתיחה ב-1 באפריל 1925

" צְאוּ וָרֹנּוּ, קָטָן, רָב, // כִּי קָם, כִּי קָם הַדְּבִיר!
אִם גָּלָה כָּבוֹד, – הִנֵּה שָׁב! // לֹא אָבַד לָנוּ נִיר.

עַל הַר-הַצּוֹפִים מִגְדַּל אוֹר, // וְנִשְׁקָף הוּא בָּרוֹם.
אֶל נָגְהוֹ נִכְסָף דּוֹר וָדוֹר, // הִתְפַּלֵּל אֵלָיו דֹּם.

לְמוּל הַמִּדְבָּר, מוּל הַיָּם, // לְנֹכַח הַר נְבוֹ –
בֵּית-מִקְדָּשׁ הוֹד יִתְנוֹסֵס שָׁם, // הַמַּדָּע יִנְוֶה בוֹ.

לְזִמְרַת תּוֹרָה יַעַן קוֹל – // קוֹל מַעְדֵּר, פַּטִּישׁ, סְדָן.
וְשֶׁמֶשׁ תִּצְהַל עַל-פְּנֵי כֹּל: // כָּךְ עוֹבֵד עַם וְרָן. "

מילים: יוסף הפטמן; לחן: אברהם צבי דוידוביץ'

בעשור הראשון לקיומה של האוניברסיטה היה ד"ר יהודה לייב מאגנס הדמות המרכזית והמשפיעה ביותר על עיצוב דרכה. בשנת 1935, נערכה רפורמה מבנית באוניברסיטה. מאגנס המשיך אמנם לכהן בתפקיד הנשיא עד יום מותו (1948), אך רוב סמכויות הניהול האקדמי עברו לרקטור האוניברסיטה הראשון פרופ' הוגו ברגמן.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 קלטה האוניברסיטה אנשי מדע שעלו לארץ ישראל ממרכז אירופה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, בהם יעקב פולוצקי, שהצטרף לאוניברסיטה העברית בשנת 1934 והקים את החוג לבלשנות, לדיסלאוס פרקש שעלה ב-1935 והקים את המחלקה לכימיה פיזיקלית, ברנרד צונדק שמונה לפרופסור לגינקולוגיה, חנוך אלבק, שמונה לפרופסור ולאחר מכן לראש המחלקה לתלמוד, מרטין בובר, שנקלט ב-1938 ואחרים.

עד שנת 1947 התקיימו באוניברסיטה שתי פקולטות: הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למדעי המתמטיקה והטבע. בעקבות פרסום תוכנית החלוקה, דנו אנשי האוניברסיטה בשאלה האם על האוניברסיטה להשאר כולה בירושלים מחוץ לגבולות המדינה העברית המוצעת, או שעליה לעבור לפתוח שלוחה בגבולות המדינה המוצעת. בנוסף, שקלו אנשי האוניברסיטה את השלמת מגוון הפקולטות של האוניברסיטה, כדי לספק את צורכי המדינה שעתידה לקום. בפברואר 1948 החליט הוועד הפועל שיש להרחיב את האוניברסיטה ולכונן שלוחות וכיתות הוראה בעיר ירושלים.[11]

לאחר הקמת המדינה

בתום מלחמת העצמאות, קמפוס הר הצופים נותר אמנם בשליטת מדינת ישראל, אך בלא רצף טריטוריאלי עם חלקה היהודי של ירושלים. האוניברסיטה נאלצה למצוא משכן בבתים זמניים בעיר - כך, חלק מן הפקולטות ו"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", מוקמו בבניין טרה סנטה, המעבדות נדדו לשכונת ממילא, המחלקה למתמטיקה השתכנה במבנה של מלון המלך דוד, המחלקה לסטטיסטיקה - בבניין רטיסבון ואילו בתי-הספר לרפואה ולרפואת שיניים התמקמו במגרש הרוסים. ב-1953 הוחל בהקמת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. עם הקמתו, הועברו אליו מרבית הפקולטות של האוניברסיטה, לבד מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה שעבר ב-1964 לקמפוס בית החולים הדסה עין כרם, והפקולטה לחקלאות שעברה לקמפוס בעיר רחובות. לאחר הקמת המדינה נפתחו תוכניות לימוד חדשות רבות ובהן הפקולטה למשפטים שפתחה את שעריה בשנת הלימודים תש"י 1950, והוחל במתן תארים לתלמידי תואר ראשון. האוניברסיטה העברית שימשה מודל לאוניברסיטאות החדשות שקמו בישראל בשנות החמישים והשישים.

בול "האוניברסיטה" שהונפק ב-9 במאי 1950 ובו ציור של הספרייה הלאומית

עד שנת 1969 הונהג סינון בקבלה ללימודים רק בפקולטות למדעי הטבע ורפואה ובשאר הפקולטות התקבלו כל מי שעמד בדרישות הסף. אך עם הגידול במספר הסטודנטים הוחלט על סינון הסטודנטים למדעי החברה משנת 1970.[12]

עם איחוד ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. מרבית הפקולטות עברו בשנת 1981 להר הצופים, ובקמפוס גבעת רם נותרו בעיקר הפקולטה למדעי הטבע, האקדמיה ללשון העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. באותה השנה הוקם בקמפוס גבעת רם "מרכז ארצי לבחינות ולהערכה" המפעיל מבחנים לחיזוי הצלחה בלימודים האקדמיים, בהם הבחינה הפסיכומטרית.

בשנת 1975 הפך בית הספר לסיעוד ע"ש הנרייטה סאלד של הדסה והאוניברסיטה העברית להיות חלק מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה.

האוניברסיטה העברית קיבלה בירושה מאלברט איינשטיין את כל כתבי היד שלו, והקימה את " ארכיון איינשטיין" שמכיל את כתביו. כמו כן העביר איינשטיין את זכויות היוצרים על כל כתביו לרשות האוניברסיטה. בבעלות האוניברסיטה חברת יישום - החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר עושה שימוש בידע ובהמצאות של סגל האוניברסיטה.

בשנת 2002 אירע פיגוע טרור במרכזו של קמפוס הר הצופים שבו נרצחו תשעה בני אדם.

בשנת 2006 למדו באוניברסיטה העברית למעלה מ-24,000 סטודנטים. עד לשנת 2003 העניקה האוניברסיטה כ-90,000 תארים אקדמיים.

סמל האוניברסיטה

סמל האוניברסיטה העברית המקורי עוצב על ידי זליג סגל בשנת 1954. אף שהסמל של סגל לא הוגש על פי דרישות התקנון, בחר צוות השופטים בהצעתו והסמל אושר. את הכתוביות סביב הסמל הוסיף הגרפיקאי הירושלמי נחום מרון. הסמל מורכב מהאותיות אל"ף ועי"ן, ראשי תיבות של "אוניברסיטה עברית". בנוסף, הלהבה שמופיעה מעל האות עי"ן מסמלת את לפיד ההשכלה.

ב-1 באפריל 2015 השיקה האוניברסיטה סמל מעודכן שעוצב על ידי אריאל שקל מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית פרופ' עדי שטרן. שינוי הסמל נעשה כחלק מעיצוב שפה חזותית חדשה למוסד, שכללה עיצוב גופן חדש לאוניברסיטה שנמצא בשימושה הבלעדי.

הסמל החדש מבוסס על הסמל המקורי, והשינויים בו נועדו לבטא חדשנות ועכשוויות הנובעות ממורשת מבוססת ועשירה, וכן גיוון, שקיפות ונגישות.[13]