היסטוריה של הונגריה: המהפכה והממלכה הדואלית

הונגריההונגריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של הונגריה

פרהיסטוריה והיסטוריה מוקדמת

מהכיבוש המדיארי עד הכיבוש העות'מאני

הכיבוש העות'מאני והשלטון ההבסבורגי

המהפכה והממלכה הדואלית

מלחמת העולם הראשונה והרפובליקה הסובייטית

תקופת העוצרות ומלחמת העולם השנייה

הונגריה הקומוניסטית

דמוקרטיה ורפורמה

הונגריה

שנת 1848, היא שנת אביב העמים, הביאה את המהפכה אף להונגריה. בהנהגתו של הרפורמיסט לאיוש קושוט ניסו המהפכנים להקים מדינה בעלת שלטון עצמי, אך מבלי לפרוק את מסגרת בית הבסבורג. גם הסדר זה לא היה לרוחם של בני הבסבורג, ובמלחמה שפרצה לחמו ההונגרים נגד האוסטרים, אך גם נגד המיעוטים הלאומיים בארצם הם, אשר דרשו אף הם את חירותם הלאומית.

לאחר שדיכא הקיסר פרנץ יוזף את המהפכה בארצו הוא פנה לדכא את המרידה ההונגרית. בשורה של קרבות, שבהם נעזרה אוסטריה בצבאו של הצאר ניקולאי הראשון, שפלש להונגריה מן המזרח, דוכא המרד ביד רמה. קושוט נמלט לטורקיה ושלושה עשר ממנהיגי המרידה, ביניהם ראש הממשלה הראשון של הונגריה, לאיוש בתיאני, הוצאו להורג. הונגריה פוצלה לחמישה מחוזות במדינה האוסטרית, בהם משל בחוזק יד ממשל צבאי אוסטרי.

תבוסותיהם של האוסטרים במלחמה באיטליה הביאו את הקיסר פרנץ יוזף להכיר בכך שחוזקה של האימפריה תלוי ביחסה למיעוטיה, ובראשם ההונגרים, וכי אם יימשך המצב של אי שקט פנימי, תתמוטט האימפריה תחת הלחצים מבפנים ומבחוץ. לאחר משא ומתן ארוך, הגיעו ההונגרים ובית הבסבורג לפשרה, אשר כוננה ממלכה דואלית, שבה ניתנה להונגרים אוטונומיה מוחלטת כמעט לנהל את ענייניהם, תוך השארת ענייני החוץ, הצבא והכלכלה בידי בית הבסבורג. פשרה זו, שכונתה בגרמנית "Ausgleich" ובהונגרית "Kiegyezés", הביאה להקמת "האימפריה האוסטרו-הונגרית" בשנת 1867.

התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה, הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית. ברקע הדברים עמדה תמיד שאלת המיעוטים הלאומיים באימפריה, שאלה שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (אשר ברקע פריצתה המאבק הלאומי בבלקן), הפכה לשאלה החשובה ביותר שעל סדר היום ההונגרי, והיא שהביאה להתפוררות הממלכה לאחר המלחמה.

מהפכת 1848

רקע היסטורי

האבסולוטיזם של בית הבסבורג ניסה להחניק את דרישות החופש והעצמאות של ההונגרים, מאז נפלה הונגריה בידי בית הבסבורג בשנת 1686. אירופה כולה הייתה במאה ה-19 שדה מאבק בין שמרנים וליברלים. הדבר נכון במיוחד לאימפריית הבסבורג, אשר הייתה נתונה תחת השפעתו המחניקה של הנסיך מטרניך, אשר בשיטות של צנזורה, משטרה חשאית ומאסרים של מתנגדיו, ניסה להשאיר על כנם את המשטרים האבסולוטים באירופה, כאילו לא הייתה המהפכה הצרפתית מעולם.

הנטיות הליברליות החלו רווחות בקרב ההונגרים עוד בתחילת המאה ה-19, כאשר אנשים כאישטוון סצ'ני החלו קוראים לרפורמות תחיקתיות. שנות ה-40 של המאה ה-19 ראו את עלייתו של המנהיג הליברלי הרדיקלי לאיוש קושוט. קושוט דרש את ביטול הצמיתות, ביטול זכויות היתר של האצולה, והפרדה בין אוסטריה והונגריה. על רקע מצע רדיקלי זה הייתה השעה כשרה לעימות מזוין. כאשר ב-24 בפברואר 1848 הדיחו ההמונים את מלך צרפת, והכריזו על הקמת הרפובליקה השנייה, היה זה הניצוץ שהדליק את התבערה בכל אירופה, ובמיוחד בווינה ובבודפשט.

המרידה ההונגרית

התקוממות ה-15 במרץ 1849: המשורר שנדור פטפי מקריא שיר לאומי באוזני ההמון

בחודש מרץ 1848 הגיעה רוח המרד הן לוינה והן להונגריה. ב-3 במרץ 1848 נשא קושוט נאום שבו דרש ממשלה פרלמנטרית להונגריה, וממשלה חוקתית ליתר אוסטריה. הוא פנה לבית הבסבורג ו"לארכידוכס האהוב שלנו פרנץ יוזף" (אז בן 17 שנים ויורשו המיועד של הקיסר פרדיננד), להחזיר את התהילה העתיקה של שושלת הבסבורג, בכך שיתנו תוקף לתקוותיהם של העמים החופשיים בקיסרות. ב-14 במרץ גירש המון זועם ברחובות וינה את מטרניך לגלות בלונדון. יום לאחר מכן, ב-15 במרץ, פרצו המהומות בהונגריה. בחזית המוזיאון הלאומי של הונגריה התקבץ המון של אלפים, בפניו ניצב המשורר שנדור פטפי שהקריא את השיר הלאומי ואת "12 הנקודות", במסגרתן דרשו ההונגרים חופש מן הצנזורה, ממשלה לאומית, שיווין זכויות אזרחי ודתי, שחרור אסירים פוליטיים, איחוד עם טרנסילבניה תחת שלטון הונגרי וזכויות חוקיות על האדמה לאיכרים ההונגרים.

הבית התחתון של הפרלמנט ההונגרי דרש כינון ממשלה לאומית. הייתה זו שעתו הגדולה של קושוט. המנהיג הליברלי אישטוון בתיאני הקים ממשלה, שבה מינה את קושוט לשר האוצר ואת סצ'ני לשר העבודות הציבוריות. הממשלה החדשה הכריזה על רפורמות מקיפות, אשר כללו שינויים ליברליים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים. " חוקת אפריל" כפי שנקראו התיקונים, יצרה עצמאות הונגרית בשטחים רבים, וכן ביטלה למעשה את המשטר הפיאודלי כמעט אשר שרר בהונגריה. האצילים איבדו רבות מזכויות היתר שלהם, את חסינותם ממיסוי ובוטלה הצמיתות. הקיסר פרדיננד, בחשש לכיסאו ולעצם חייו, אישרר את התיקונים.

קושוט החל בארגון משאביה של הארץ, על פי החוקה החדשה ייסד מטבע הונגרי נפרד, והשתמש בכל האמצעים שברשותו על מנת לעורר תודעה לאומית הונגרית. קושוט ייסד עיתון חדש, אשר נשא את שמו, ושטרי הכסף החדשים נשאו את חתימתו באופן בולט, כך שבתודעת האנשים היה קושוט מקושר עם המשטר החדש יותר מן הנשיא, או מן ה"פלטין" (בעל המשרה הרמה ביותר מטעם המשטר ההבסבורגי בהונגריה).

תחילת הלוחמה

הקבוצות האתניות בהונגריה חששו מהשתלטות המדיארים על המדינה. חששם היה מוצדק, שכן מנהיגי המרידה ההונגרית, על אף שהיו חרדים לזכויותיהם הם, לא אבו להעניקן למיעוטים בתוך מדינתם - ה סלובקים, הרומנים, הסרבים, והגרמנים האתנים.

האוסטרים ניצלו מצב זה, ושיסו בהונגריה את צבאו של המצביא הקרואטי יוסיף ילאצ'יץ'. ילאצ'יץ' השתלט על קרואטיה עוד בחודש מרץ, ובאפריל הודיע על ניתוק קשריו עם הונגריה.

אל מול הסכנה נשא קושוט נאום ב-11 ביולי ובו דרש מן האומה להתחמש אל מול הסכנות, ולהקים צבא בן מאתיים אלף חיילים. הוא נענה בהתלהבות פרועה. כאשר צבאו של ילאצ'יץ' צעד לעבר פשט בשליחות בית הבסבורג, עבר קושוט מעיר לעיר, כשהוא מלהיב את האנשים למלחמה. לאחר התפטרותו של בתיאני, מונה קושוט לראש מועצת הביטחון ההונגרית, והפך במידה רבה לשליטה בפועל של הונגריה.

קושוט היה לשליט הונגריה ללא כל ניסיון צבאי. הוא נכשל בניהול המלחמה, ולא הצליח לשלוט במפקדי הצבאות, במיוחד במצביא ההונגרי ארתור גרגאי, שסירב להישמע לרצונו. במהלך החורף הבא נאבק קושוט בגורמים מבית ומחוץ כאשר המאבק הצבאי הפך לגלוי, החל המאבק בתחילה לנטות כנגד ההונגרים. בסוף השנה נכבשה פשט על ידי האוסטרים, אשר סירבו לניסיונות גישור של נציג ארצות הברית, והממשלה וקושוט עברו לעיר דברצן. בשלב זה התפטר הקיסר פרדיננד לטובתו של פרנץ יוזף הצעיר, אשר החל את כהונתו בכך שהכריז על ביטול מחויבות הכתר לתיקוני אפריל 1848, והוצאת קושוט וממשלתו אל מחוץ לחוק. אך ניצחונותיו של גרגאי הביאו לבסוף, ב-14 באפריל 1849 לשחרורה של הונגריה מהכיבוש האוסטרי, ולהצהרה על עצמאותה. צעד זה נעשה בניגוד מוחלט לדעותיהם של השמרנים, ושל אנשי הצבא ובראשם גרגאי. לעימותים פנימיים אלה חלק נכבד בנפילתו של קושוט לבסוף. המדינה העצמאית החדשה הפכה לרפובליקה, וקושוט הכריז על עצמו כנשיאה.

תבוסה ודיכוי

בשל התבוסה ההבסבורגית נאלצו האוסטרים לקרוא לעזרתם את הצבא הרוסי, בהנהגת הצאר ניקולאי הראשון. פניות ההונגרים לעזרה ממעצמות המערב לא נענו, ושלושה ימים לאחר התבוסה בקרב ליד העיר טמשוואר, ב-9 באוגוסט 1849, התפטר קושוט לטובתו של גרגאי, על מנת שהגנרל הפופולרי יושיע את האומה. גרגאי נאלץ להיכנע לרוסים. האוסטרים חסו על חייו של גרגאי, אך הוציאו להורג שלושה עשר ממנהיגי המהפכה הלאומית ההונגרית, ובראשם בתיאני.

לאחר התבוסה ההונגרית באה תקופה של דיכוי קשוח וחסר רחמים. נאסרו אסיפות פומביות, והפגנת כל סממן לאומי הונגרי. הגרמנית הוכרזה לשפה הרשמית. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות בלתי נפרדים מאוסטריה, ללא כל צורה של שלטון עצמי. ייתכן שנחמה פורתא מצאו ההונגרים בכך שכלפי המיעוטים האתניים שתמכו בבית הבסבורג בשעת המרד ההונגרי, לא מצאו האוסטרים מקום להקל בצעדים אלו, ואף הם דוכאו ביד קשה.