היפנוזה

Photographic Studies in Hypnosis, Abnormal Psychology (1938)

היפנוזהיוונית: היפנוס - "שינה") היא בעיקרה תהליך נפשי בו האדם המוגדר כמהפנט מציע בעזרת סוגסטיות (בעברית: השאות), לאדם אחר המוגדר כמהופנט לחוות סדרה של שינויים שונים בתחושה, תפיסה, קוגניציה, רגש, תהליכים פיזיולוגיים והתנהגות מוטורית. אנשים בעלי היענות גבוהה לסוגסטיות מדווחים שסוגסטיות היפנוטיות יוצרות מצב תודעה חליפי השונה באופן מהותי ממצב של מודעות רגילה. רוב המהופנטים מתארים מצב זה כמצב מהנה של ריכוז מוגבר.

היפנוזה איננה טיפול כשלעצמה, אך איש מקצוע מיומן יכול ליעל ולשפר את תהליך האבחון והטיפול בבעיה גופנית או נפשית באמצעותה. חוק השימוש בהיפנוזה בישראל אוסר על אנשים שלא הוסמכו בידי המדינה (והם אך ורק רופאים, פסיכולוגים, או רופאי שיניים) לטפל באמצעות היפנוזה. חוק זה גם אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידוריות. בחלק ממדינות העולם ישנם חוקים דומים, ובאחרות, השימוש בהיפנוזה למטרות רפואיות או בידוריות אינו מוגבל בידי המחוקק.

מקור המושג

היפנוס היה, על פי המיתולוגיה היוונית, אל, האחראי על השינה (אחיו התאום של תנטוס - אל המוות, אביו של מורפיאוס, אל החלומות ובנה של ניקס אלת הלילה). הוא נראה כנער ערום בעל כנפיים המחזיק את פרי הפרג המביא לשינה ושכחה.

השימוש הראשון במונח היפנוזה במשמעותו המודרנית נעשה ב-1841 על ידי ג'יימס ברייד (James Braid), רופא מנתח סקוטי, שהשתמש במושג neuro-hypnotism לתיאור מצב גבולי בין שינה לעירות, מצב בו האדם ניחון ברגישות גבוהה ובקשב חזק בו זמנית.