הנסיך

כריכת הספר – מהדורה משנת 1550

הנסיךאיטלקית: Il Principe) הוא מַסָּה פוליטית אשר נכתבה במאה ה-16 על ידי ניקולו מקיאוולי. הספר נכתב על ידי מקיאוולי בשנת 1513, אך פורסם כ-5 שנים לאחר מותו, בשנת 1532. למרות שמסה זו אינה מייצגת את עבודתו של מחברה במשך חייו ( "לה מנדראגולה", "דיונים") זוהי יצירתו הזכורה והמפורסמת ביותר. יצירה זו אף הכניסה את המושג "מקיאווליאני" לשימוש נרחב ככינוי שלילי למדי המייצג רוע פוליטי וחסר עכבות. על פי כמה דעות, הספר הוא סאטירה ולא מסה פוליטית. הספר נחשב לספר יסוד במדעי המדינה ולאחת היצירות המכריעות של המאה ה-16. מקיאוולי אף נחשב לאבי הפוליטיקה המודרנית.

"הנסיך" הוקדש על ידי מקיאוולי עבור לורנצו השני, דוכס אורבינו לבית מדיצ'י, אביה של קטרינה דה מדיצ'י, אשר שלט בפירנצה משנת 1513, נכדו של לורנצו דה מדיצ'י (לורנצו המפואר). הספר נכתב כמקבץ של עצות מועילות לגבי האופן שבו צריך נסיך (קרי שליט) לנהל את המדינה ואת ענייני המדיניות, וזאת בין היתר תוך ניתוח סוגיות היסטוריות מדורו ומדורות קודמים.

סקירה כללית

הדעות אשר מובעות על ידי מקיאוולי בספר עלולות להישמע קיצוניות, אולם במשך כל חייו חי מקיאוולי בפירנצה, עיר שהייתה נתונה בצורה מתמידה תחת משברים שלטוניים, כך שבהתאם מקיאוולי הדגיש את הצורך ביציבות השלטון כערך עליון. מטרתו העיקרת של הספר היא לייעץ לנסיך כיצד עליו לשמר את כוחו ורק בצורה משנית כיצד עליו לשמור על הנסיכות.

התאוריות המובעות בספר מתארות שיטות שונות המתארות כיצד נסיך שאפתן יכול לעלות לשלטון, או לשמר את עצמו בעמדה זו. ע"פ מקיאוולי, המידה הטובה ביותר של מדינתו של הנסיך היא יציבות, ולכן כל פעולה בה ינקוט על מנת לשמר את יציבות הממלכה היא מוצדקת, גם אם היא אכזרית כשלעצמה. אולם מקיאוולי מדגיש כי אין על הנסיך להיות שנוא - על הנסיך להקים שלטון בו הוא יהיה תלוי בעצמו ולא באחרים, ועליו להתאמץ שלא להיות שנוא. אולם במידה והבחירה היא אם להיות אהוב, או כזה שמטיל מורא על בני אדם, עליו לבחור באפשרות השנייה, מאחר שכאשר תגיע שעת המבחן (כמו ניסיון כיבוש של נסיך אחר), בני אדם יצייתו לנסיך אשר יפחדו ממנו וינטשו נסיך שהיו מחוברים אליו מאהבה.

הדיון הפותח של הספר עוסק בסוגים שונים של שיטות ממשל לסוגים שונים של נסיכויות (אחת שנכבשה והיא נסיכות "חדשה" עבור הנסיך מול אחת שעברה בירושה, לדוגמה). מקיאוולי מסביר לקורא (בן משפחת מדיצ'י) את הדרכים הטובות ביותר, לרכוש, לשמר, ולהגן על נסיכויות. מסיבה זו כל השיטות המובאות בספר מקבלות לגיטימציה כביכול, מאחר שהן בלתי נמנעות והכרחיות.

"הנסיך" בוחן את רכישתו של כוח פוליטי-שלטוני בעולם המערבי ואת שימורו. מקיאוולי לא כיוון לכך שהספר יהיה מסה משכילה על תאוריה פוליטית, אלא כתב את "הנסיך" על מנת להוכיח את ניסיונו והתמחותו במדיניות, כאשר הוא מציע עצות מועילות כיצד יש לקנות כוח ולשמרו.

אופיו של הספר הוא כוחני למדי, כאשר מקיאוולי מעניק העדפה לשלטון אשר נשמר ונקנה בכוח הזרוע וביד ברזל, על פני שלטון חוק. לפיכך "הנסיך" מצדיק מספר פעולות אשר ייראו לאדם רגיל כאכזריות כאשר הן מיועדות אך ורק לשמירה על כוחו של השליט. הספר נחשב ללימוד קלאסי על כוח - קניינו, שימורו, הרחבתו ושימוש יעיל בו.

ישנה טענה כי "השליט המושלם" עליו מדבר מקיאוולי בספרו הוא צ'זארה בורג'ה, בנו של האפיפיור אלכסנדר השישי, שמקיאוולי התרשם משיטותיו כשליט, כאשר שימש שגריר לחצר צ'זארה מטעם עירו.

הספר אינו דן ברפובליקות (מקיאוולי דן בהן בספרו "דיונים").

ריאל פוליטיק

מקיאוולי טוען כי רצונו הוא לתת עצות שיועילו לשליט בפועל, עצות שאם לא ינהג על פי הן יביאו חורבנו. לעתים על מנת להצליח בשלטונו יאלץ השליט לנקוט בצעדים שנחשבים מגונים כמו יציאה למלחמה, הטלת מסים, מיגור אלים של אויבים פוליטיים ועשיית שימוש במרמה ובתחבולות. בימיו של מיקיוולי היו ספרי הדרכה לשליטים דבר מקובל, אך אלו היו מבוססים על דוגמות דתיות ומוסריות ולכן לדעת מיקיוולי היו חסרות ערך ואף מסוכנות.

רבים כתבו על נקודות אלו, ואני מניח שאחשב ליומרני על שאני סוטה משיטותיהם של אנשים אחרים. אך מאחר שמטרתי היא לכתוב דברים שימושיים למי שיבינם נראה לי הולם יותר ללכת בעקבות האמת ולא בעקבות הדמיון. רבים תארו רפובליקות ונסיכויות שלמעשה מעולם לא ניראו, כיוון שהדרך שבה בני אדם נוהגים שונה כל כך מן הדרך בה בני אדם אמורים לנהוג. כך מי שמזניח את המצוי לטובת הרצוי במהרה יוביל להשמדתו ולא לשימורו. מי שבוחר לחיות רק במה שהוא תופס כמעלות במהרה יביא לחורבנו בתוך כל הרשע הסובב. לכן חיוני ששליט המעוניין לשמור על מעמדו ידע לעשות עוול בעת הצורך.

מקיאוולי תומך באימוץ תכונות חיוביות ונאצלות כמו יושרה, נאמנות, נדיבות, אמונה ומתינות, אך במצבים מסוימים, חייב השליט הנבון לנהוג באופן הפוך לתכונות אלו, גם אם בכך יכתים את המוניטין שלו בתכונות שליליות. סירובו של שליט לנהוג לעתים באכזריות והונאה עלולה להוביל לאיבוד ממלכתו. כך מה שניראה כתכונה חיובית מובילה להריסתו בעוד מה שנראה כתכונה שלילית מובילה לביטחונו ושגשוגו.