הנפילה

הנפילה
Der Untergang
Der Untergang.jpg
כרזת הסרט
בימויאוליבר הירשביגל
הפקהברנד אייכינגר
תסריטברנד אייכינגר
עריכההאנס פונק
שחקנים ראשייםברונו גנץ
אלכסנדרה מריה לרה
מוזיקהשטפן זכריאס
צילוםריינר קלאוסמן
מפיץConstantin Film
מדינהגרמניה, אוסטריה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורהגרמניהגרמניה 16 בספטמבר 2004
ארצות הבריתארצות הברית 18 בפברואר 2005
ישראלישראל 19 במאי 2005
משך הקרנה155 דקות
שפת הסרטגרמנית
תקציב$25,000,000
הכנסות$92,180,910
הכנסות באתר מוג'וDownfall
פרסיםמועמדות לאוסקר על קטגוריית הסרט הזר
פרס "הקולנוע העולמי" של ה-BBC
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנפילה (מכונה גם הנפילה של היטלר ושל הרייך השלישי; בגרמנית: Der Untergang – "הדעיכה", "השקיעה") הוא סרט קולנוע גרמני המתאר את ימיהם האחרונים של אדולף היטלר וגרמניה הנאצית. תסריט הסרט נכתב בידי ברנד אייכינגר ובוים על ידי אוליבר הירשביגל. "הנפילה" מבוסס על ספרו של ההיסטוריון יואכים פסט שמתאר את ימיו האחרונים של היטלר בפיהררבונקר, על ספרו האוטוביוגרפי של אלברט שפאר "בתוככי הרייך השלישי" וכן על עדויותיה של מזכירתו האישית של היטלר עצמו, טראודל יונגה.

על הסרט, שזכה להצלחה גדולה בגרמניה ומחוצה לה, נמתחה ביקורת בשל התרכזותו במצבם הקשה של השרויים בבונקר ללא התייחסות מספקת להקשר, ויצירת הזדהות רגשית עימם. לדעת מבקריו הסרט הוא חלק ממגמה גוברת בחברה הגרמנית בשנים האחרונות, המעודדת נטישת רגשי האשם המסורתיים עקב מעשי הזוועות שחוללו הנאצים, ומעבר לתחושת קורבן בשל מהלכיהן הצבאיים של בעלות הברית, תוך ניסיון למקם את פעולות שני הצדדים על אותו מישור מוסרי. עם זאת, זכה הסרט לרוב מוחלט של ביקורות חיוביות בפלטפורמות בהן ביקרוהו.

"הנפילה" נכלל ברשימת 250 הסרטים הטובים בכל הזמנים של IMDb. הסרט הועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר וזכה בשלושה פרסי הקולנוע הבווארי.

עלילה

כאמור, חלק ניכר מהסרט בנוי על קורותיה וסיפורה האישי של טראודל יונגה (אלכסנדרה מריה לרה). בפתיח לסרט מסבירה יונגה האמיתית, הקשישה בתקופת הכנת הסרט, כי לא הייתה נאצית אך הצטרפה ללישכתו של אדולף היטלר מתוך סקרנות נעורים.

סצנת הפתיחה היא בנובמבר 1942. נראית קבוצת נשים מלוות בחיילים המגיעות בלילה למפקדתו של אדולף היטלר (ברונו גנץ) במאורת הזאב, רסטנבורג, פרוסיה המזרחית, לראיון עבודה לבחירת מזכירה/כתבנית להיטלר. היטלר מתרשם מיונגה (אז טראודל הומפס) שמוצאה ממינכן, מכתיב לה נאום באופן מעט סלחני ומעט אבהי, ובוחר בה להיות אחת ממזכירותיו האישיות.

הסרט עובר לברלין, המופגזת על ידי ארטילריה רוסית, שנתיים וחצי מאוחר יותר, ב-20 באפריל 1945, יום הולדתו ה-56 של היטלר. יונגה (שמה לאחר שנישאה בינתיים והתאלמנה), מתעוררת בפיהררבונקר לקול רעמי הארטילריה. הגנרלים וילהלם בורגדורף ו קרל קולר מאשרים להיטלר המופתע כי הצבא האדום נמצא במרחק של כ-12 קילומטר בלבד ממרכז העיר. בקבלת הפנים לכבוד יום הולדתו, מנהיג האס אס היינריך הימלר (אולריך נֵתֶן) וגנרל הוואפן אס אס הרמן פגליין (תומאס קרצ'מן) מפצירים בהיטלר לעזוב את העיר, אך זה משיב כי יביס אותם בברלין או שימות. הימלר עוזב את ברלין כשכוונתו לנהל משא ומתן לתנאי כניעתה של גרמניה עם בעלות הברית המערביות מאחורי גבו של היטלר.

בבונקר, משוחח היטלר עם אלברט שפר (היינו פרך) על תוכנית "אדמה חרוכה", שפר מבקש שירחם על האזרחים הגרמנים, וטוען כי תוכנית זו תחזירם לימי הביניים. היטלר משיב באדישות כי העם הגרמני הוכיח שהוא חלש ועל כן אינו ראוי להתקיים. במקביל, מתעלמת אווה בראון (יוליאנֵה קלר) מתחנוניו של פגליין, שהוא גיסה הנשוי לאחותה ההרה, לעזוב את העיר. בראון עורכת מסיבת יום הולדת עבור יושבי הבונקר בלשכת הקנצלר, אך ארטילריה סובייטית שמה קץ למסיבה מוקדם מהצפוי.

הגנרל הלמוט ויידלינג (מיכאל מנדל) מואשם שהסיג את מפקדתו למערב בניגוד לפקודות ועליו להיות מוצא להורג בשל כך. ויידלינג מגיע לבונקר, כדי להסביר מדוע נסוגה מפקדתו וכדי להיות מוצא להורג. הוא מוסר את גרסתו לנסיגה לוילהלם בורגדורף (יוסטוס פון דוהנאני) והנס קרבס (רולף קניס), ובהמשך להיטלר עצמו, שמתרשם וממנה את ויידלינג לאחראי על הגנת ברלין, ויידלינג אומר בתגובה שהיה מעדיף להיות מוצא להורג.

בחדר התדרוך נערך דיון על התפוררות ההגנה של ברלין. באדישות מסוימת, אומר היטלר כי גנרל הוואפן אס אס, פליקס שטיינר יגיע לעיר מצפון ויכריע את הסובייטים. כשמגלה היטלר כי שטיינר לא הצליח לגייס כוח אדם, הוא מזועזע מהתגלית, מורה לכל הנוכחים לצאת מהחדר מלבד גבלס, בורמן, קייטל, יודל ובורגדורף. בהתקף זעם מאשים היטלר את הגנרלים מהוורמאכט ומהאס אס, שרימו אותו מהיום הראשון, לטענתו. הוא זועק כי חייליו פחדנים ובוגדים וטוען כי הגנרלים הם "חלאתם של העם הגרמני"; הוא מביע צער שלא השמיד את הקצונה כולה, כפי שעשה סטלין (במהלך הטיהור הגדול). לבסוף הוא שוקע בכיסאו, מודה כי המלחמה אבודה, אך אומר: "אם אתם חושבים שזה יגרום לי לעזוב את ברלין, אני מעדיף לירות לעצמי כדור בראש". מועברת היטב התחושה כי הקשר של היטלר עם המציאות הולך ופוחת, וחלק מהקצינים הבכירים כבר אומרים זאת בפה מלא.

מגדה גבלס (קורינה הארפוש) מגיעה עם ילדיה לבונקר. בראון ומגדה גבלס כותבים מכתבי פרידה. ככל שמתקדמים הרוסים ומתקרבים לבונקר, מתחיל היטלר בהכנות להתאבדות משותפת עם אוה בראון. נושא ההתאבדות עומד במוקד שיחות החולין של אנשי הבונקר, בד בבד עם עריכת מסיבות שכרות וריקודים עם נשים חשופות חזה. היטלר נושא את בראון לאישה. היטלר ויוזף גבלס מכתיבים ליונגה את צוואותיהם, תוך השתלשלות הדברים מגלה היטלר על בגידתם של גרינג והימלר, מצווה להוציאם להורג ומורה לאתר את פגליין ולהוציאו להורג. היטלר מתאבד עם בראון בחדרו, לאחר שהורה להשמיד את גופתו. מגדה גבלס הורגת את ילדיה, עולה עם יוזף לחצר הבונקר, שם הוא יורה בה ומתאבד. ובהמשך עוסק הסרט בכניעה לרוסים ובניסיונם של אלה שנותרו בחיים ובחרו לא להתאבד, למצוא את דרכם לחיים. יונגה עצמה חוצה את דרכה בין חיילים רוסיים יחד עם הילד פטר (ר' להלן).

בסצנת הסיום מוקרנים כתוביות המתארות את קורות גיבורי הסרט לאחר כניעת ברלין וסיום המלחמה. אחריהן שוב נראית יונגה הקשישה מנסה להתעמת עם עברה ואומרת שרק כששמעה על סופי שול, שהייתה בת גילה והוצאה להורג באותו זמן בו החלה יונגה לעבוד בשירותו של היטלר, הבינה שהיותה צעירה, לכאורה, לא יכולה להצדיק את הצטרפותה להיטלר.

עלילות משנה

הסרט אמנם עוסק במתרחש בתוך הפיהררבונקר, אך חלק לא מבוטל ממנו מתרחש במקביל ברחובות הסובבים אותו כאשר כולם מתקשרים לכיבוש הצפוי של ברלין.

בין קווי העלילה המשניים שבסרט ניתן למנות את סיפורו של ארנסט-גינתר שנק (כריסטיאן ברקל), רופא באס אס, שעיקר דאגתו נתונה למטופלים שנותרו מאחור לאחר שפונה בית החולים – חרף אזהרות ואיומים מצד גנרלים. הפיקוד מורה לדוקטור שנק לעזוב את ברלין, אך זה מבקש להישאר בעיר כדי לטפל בפצועים. גנרל וילהלם מונקה (אנדרי הניקה) דורש משנק להביא את כל האספקה הרפואית שנותרה בבית החולים למפקדה בלשכת הקנצלר. בדרכו לבית החולים לחפש ציוד רפואי, פוגש שנק קצין שריון שמורה לו להיזהר מהכוחות הסובייטים שבאזור. בתוך בית החולים, שנק מופתע לגלות מספר רב של חולים קשישים. בדרכו חזרה שנק מנסה, ללא הצלחה, למנוע הוצאה להורג של שני זקנים בידי המשטרה הצבאית.

סיפור נוסף הוא זה של פטר קראנץ (דונובן גוניה), ילד קטן ושאפתן חבר הנוער ההיטלראי, שנוטל חלק בקרב ההגנה על העיר למורת רוחו של אביו – חייל גרמני לשעבר שאינו מוצא סיבה שילדים ילחמו או יהרגו למען הגנת המולדת. בעוד רוב הפרטים בסרט מבוססים על ספרים ועדויות, סיפורו של פטר הוא דמיוני, אך מבוסס על דמות ילד אמיתי שלחם בשורות ההיטלר יוגנד.

ככל שגובר הכאוס ברחובות, ממשיכים אנשי אס אס ואזרחים נאצים פנאטים, הן במעשי התאבדות והן בהוצאות להורג בלינץ' של אזרחים אחרים שנדמה שעברו בין הצד הגרמני בעיר לצד הרוסי וחזרה, ממש עד להגעת הרוסים.

סיפורים אלה מציגים את נקודת המבט של האנשים הפשוטים ברחובות המופגזים, שאינם שוהים בבונקר עם ראשי השלטון הנאצי.