הפה שאסר הוא הפה שהתיר

הפה שאסר הוא הפה שהתיר היא טענה משפטית נפוצה בתלמוד: אדם נאמן לבטל דין שנוצר על ידי טענתו.

חלק מהראשונים סוברים שזהו סוג מיוחד של טענת המיגו: מיגו דאי בעי שתיק (מתוך שאם רוצה שותק): מאמינים ומקבלים את טענתו של אדם, משום שיכול היה לשתוק.

מקור

המקור לדין זה הוא מסברא:

"א"ר אסי מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה? שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה לאשה (ספר דברים, פרק כ"ב) לאיש אסרה הזה התירה. ל"ל קרא? סברא היא: הוא אסרה והוא שרי לה! אלא, כי איצטריך קרא, לכדרב הונא אמר רב, דא"ר הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ב, עמוד א')

בגדרו של הפה שאסר נחלקו ראשונים האם הוא בגדר מיגו או שהוא עניין אחר:

  • יש סוברים שהפה שאסר הוא מדין מיגו שנאמן בטענתו כיוון שיכול לשתוק או לטעון טענה טובה יותר שהיה נאמן בה, והרי זה מוכיח שאמר אמת בטענתו.[1]
  • יש סוברים שהפה שאסר אינו בגדר מיגו כלל אלא זהו דין חדש שמכיוון שאילולי טענתו לא היה נודע הדבר, נאמן להתיר מה שאסר.[2]