הקונגרס היהודי האמריקאי

הקונגרס היהודי האמריקאיאנגלית: American Jewish Congress, גם AJCongress או AJC) הוא ארגון שהוקם בשנות מלחמת העולם הראשונה, לאחר שמגעים להקמתו החלו עוד קודם לכן על ידי יהודים אמריקאים כדוגמת לואי ברנדייס, פליקס פרנקפורטר, לואי מרשל, שמואל בלום ואחרים, שהיו פקידי ציבור אמריקאים רמי מעלה (ברנדייס היה שופט שהתפרסם ב-1906 בסכסוך עובדי סדנאות-היזע בניו יורק; הוא ואחרים שימשו בתפקידים בכירים בממשל רוזוולט בשנות השלושים). בראש הקונגרס היהודי עמד תחילה לואיס ברנדייס, שנבחר בבחירות דמוקרטיות של הקהילה היהודית בארצות הברית. הוא הוקם בשל הרצון, בעיקר של יהודים יוצאי מזרח-אירופה, לייצוג דמוקרטי יותר של יהדות ארצות הברית, מאשר זה של הוועד היהודי-אמריקני ה"אריסטוקראטי". אז גם נבחר השם "קונגרס", בהיותו נושא אסוציאציות אמריקניות חיוביות. לאחר מלחמת העולם נוסף גם צורך קונקרטי לייצוג היהודים בוועידת השלום בפריס.

ב – 1918 נערכו בחירות כל-ארציות בהשתתפות כ - 335,000 מצביעים. תחילה סוכם כי הארגון יתפזר לאחר סיום ועידת השלום. כאשר הגיע מועד הפיזור ב – 1920 החליטו חלק מן הארגונים היהודיים, בעיקר ארגוני המהגרים ממזרח אירופה וארגונים ציוניים, להקים קונגרס קבוע, ואילו חלקים מן הקונגרס, כמו נציגי הוועד היהודי-אמריקני פרשו. הקונגרס, אשר חדל להיות אחרי וועידת השלום גוף המייצג את מרבית יהדות ארצות הברית, שם לו למטרה לפעול הן בענייני יהודי ארצות הברית, הן בענייני בניין הבית הלאומי וענייני יהדות העולם. AJCONG גילה נטייה ציונית מאז היווסדו, ובין ההוראות שניתנו ב - 1918 למשלחתו לוועידת השלום, היו כאלה הנוגעות ליישום הצהרת בלפור. כדוגמה אחרת לנטייתו הציונית של הקונגרס, לראש הארגון נבחר החל מ-1930 הרב הרפורמי סטיבן שמואל וייז שהיה גם נשיא הפדרציה הציונית האמריקנית.