השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב[1].

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו[2].

היסטוריה

קטע מגלעד 'יהושע בן נון מנחיל הארץ' במרכז השומרון, יצירתו של האמן אסף קדרון

האזור נקרא על שם העיר שומרון (כיום סבסטיה), ששימשה כבירת ממלכת ישראל. המקום נקנה על ידי המלך עמרי, והוא אף זה שהקנה לה את שמה, בשל בעליו הקודמים של המקום:

וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן[3].

לאחר הגליית תושביה ישבו בשומרון בעיקר שומרונים וזאת עד למאה ה-17 שאז הוכרחו רובם להמיר את דתם לאסלאם.

אתרים ארכאולוגיים באזור נסקרו בסקר חסר תקדים בהיקפו ובמשכו - סקר הר מנשה - בהנחיית אדם זרטל ואחרים.

פסיפסי השומרון

בשומרון וסביבותיו (בקעת הירדן, השרון והכרמל) נתגלו עשרות פסיפסים מן התקופה הרומית והביזנטית. מגוון ניכר של גידולים וכלים חקלאיים מתוארים בהם המשקפים את הגידולים והכלים החקלאיים שאפיינו את רצועת הרוחב המרכזית של ארץ ישראל. ענפי החקלאות המיוצגים בפסיפסי השומרון וסביבותיו: גפן, רימון, תמר, אתרוג, חיטה, משמש, תפוח, אפרסק, אגס, שקד, אורן הצנובר, שקמה, שיזף, דובדבן, שזיף, לופה, ורד, אבטיח ופרג האופיום. עם הגידולים החקלאיים החדשניים בזמנם, בהם התגאו תושבי השומרון, נמנים אפרסק, אגס מזנים שונים, משמש, שזיף ולופה כספוג לרחצה. בין פסיפסי השומרון וסביבותיו נמצאו גם פסיפסים פשוטים וגסים שבהם ניכרת מלאכתם של יוצרים מרמה נמוכה אשר יצירתם הושפעה מאתרים קרובים מאוד, וגם פסיפסים איכותיים ברמת ביצוע גבוהה בקנה מידה בינלאומי, אשר הושפעו מיצירות מעבר הירדן המזרחי, אנטיוכיה ומעבר לים התיכון. בין היצירות המופלאות והאיכותיות ראויים לציון הדגמים החקלאיים המקוריים והייחודיים מן הפסיפסים של קיסריה ושל בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה, העשויים להאיר את שוליו המערביים של השומרון כאזור חקלאי משגשג שנהנה מרווחה כלכלית בולטת בתקופה הביזנטית.