נקודות ציון בתולדות האופרה
ברג נכח באביב 1914 בהפקת תיאטרון של מחזהו של ביכנר בווינה. במהלך שירותו כסמל במחנה עורפי במלחמת העולם הראשונה, בעקבותיו כמעט איבד את שפיות דעתו, עיבד ברג את המחזה לליברית. ב-1917 כתב את הגרסה הראשונה לאופרה, אותה עיבד בשנים 1918–1920. לאחר שסיים את האופרה ניסה ברג לחפש מו"ל שיסכים להוציאה לאור, אך לא מצא כזה. לבסוף הוציאה את האופרה לאור אלמה מאהלר, רעיית ידידו ולטר גרופיוס (ואלמנת המלחין גוסטב מאהלר).
ב-1924 נתקל אריך קלייבר בביצוע חלקי בפסנתר של האופרה אותו ניגן אדוארד שטוירמן בווינה. קלייבר החליט להעלות את האופרה בבית האופרה של ברלין. הופעת הבכורה התקיימה ב-14 בדצמבר 1925, לאחר כשנה שלמה של חזרות.
הופעת הבכורה, בה נכח ברג עצמו, הייתה אירוע קיצוני והפכה לקרב אגרופים בין רוב יושבי האולם שהגיבו למוזיקה בהשתוללות, בצעקות ובגידופים ובין קבוצה קטנה של תומכים ומצדדים. למחרת הבכורה כתב מבקר המוזיקה של ה
דויטשה צייטונג: "... מוסד ציבורי למשוגעים. על הבמה, בתזמורת, בקהל - רק מטורפים... נוכלות מכוונת. קטעים, סחבות, התייפחויות, גיהוקים, התייסרויות, קרקורי פטפוט מכוערים... [ברג] מרעיל בארות של המוזיקה הגרמנית... מהווה סכנה לשלום הציבור". מנגד כתבו אחרים על "השלמות המוזרה והמיוחדת של היצירה הזאת... [ברג] מפגין הוכחה להיותו גאון" וכן "ידענו שם, ובאותו הרגע, שנכחנו באירוע היסטורי"[1].
בשנת 1982 הועלתה האופרה בישראל עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית והאופרה של קלן. האופרה הוצגה באופרה הישראלית החדשה בתל אביב בעונות 2002, 2005 ו-2012.
