חיים חפר

חיים חפר
חיים חפר, 2003
לידה29 באוקטובר 1925
סוסנוביץ, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה18 בספטמבר 2012 (בגיל 86)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקעיתונאי, משורר, מחזאי, תסריטאי, פזמונאי, בעל טור, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חיים חפר ורחל הרמתי, 1982
להקת הצ'יזבטרון בספטמבר 1949. חיים חפר יושב בשורה התחתונה בין נעמי פולני לגדעון זינגר
ספסל במתחם שרונה שמשמיע שירי שלום של חיים חפר כשמתיישבים עליו

חיים חפֶר (פיינֶר) (29 באוקטובר 192518 בספטמבר 2012) היה משורר[1][2], פזמונאי, מחזאי, תסריטאי, בעל טור ופובליציסט ישראלי. חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1969) ופרס ישראל לזמר עברי (תשמ"ג).

קברו של המשורר חיים חפר בעין הוד.
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של חיים חפר

ביוגרפיה

חפר נולד בסוסנוביץ שבפולין בשם חיים פיינר, בן ליששכר, סוכן מכירות של מוצרי שוקולד, ורבקה פיינר לבית הרצברג. גדל ביישוב הקרוב, מיסלוביצה, ובגיל תשע התחיל להשתתף בפעילויות הקן המקומי של תנועת הנוער גורדוניה. בשנת 1936, בהיותו בן 11, עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתגורר במושבה רעננה. בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את שיריו הראשונים, ונשלח בשנת 1943 עם חבריו לתנועה להכשרה מגויסת בקיבוץ דפנה שבצפון. משם עברה ההכשרה לתל יוסף.

חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון.

במלחמת העצמאות היה חפר מייסדה ומפקדה של להקת "הצ'יזבטרון", להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה. חלק מפזמונים אלה הפכו למסמלי התקופה, כמו השירים: "הן אפשר", "היו זמנים", "הפרוטה והירח", "היי הג'יפ", ואחרים. לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון, "תחמושת קלה", ובו פזמוניו מתקופת הפלמ"ח.

בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח וזכה להצלחה גדולה. ב-1961 יסדו השניים את "מועדון החמאם" ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה רבה. בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים, החלונות הגבוהים ולזמרים כמו שושנה דמארי, יהורם גאון, אריק לביא ואחרים.

בשנים 19642003 היה לחיים חפר טור קבוע ב"ידיעות אחרונות", שבו פרסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים.

חפר נודע בדעותיו הנחרצות אותן הביע לא אחת במאקמות שלו ובאמצעי התקשורת. הוא זוהה עם תנועת העבודה והיה מקורב לשניים מבכיריה, שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין. בשנים 1977-1975 מינה אותו אלון לשמש כנספח תרבות בקונסוליה של ישראל בלוס אנג'לס.

בשנת 2002 עורר חפר סערה ציבורית, כאשר בראיון עיתונאי אמר על עדת עולי מרוקו: "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט", ועל הזמר המזרחי: "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה, זה לא רק עוני של השפה זה עוני של רגשות".

בשנת 1951 נישא לכרמל הלפרין[3], ולאחר מכן התגרש. בשנת 1962 נישא שנית לרות לוי-מורחי[4] ולאחר 18 שנים התגרשו. ממנה היה אב לבת, מימי (עליה כתב את השיר "ילדה קטנה"), וסב לנכדים. התגורר בתל אביב ובכפר האמנים עין הוד. נפטר ב-18 בספטמבר 2012 ממחלת הסרטן ונקבר בעין הוד.

Other Languages
English: Haim Hefer
español: Haim Hefer
polski: Chaim Chefer
русский: Хефер, Хаим