חינוך גופני

ציוד טיפוסי לחינוך גופני

חינוך גופני הוא פעילות חינוך שמטרתה עידוד הפעילות הגופנית. במסגרת מערכת החינוך נעשית פעילות של חינוך גופני מגן הילדים ועד לאוניברסיטה. במסגרתה עוסקים התלמידים בספורט ובהתעמלות, ונבחנת יכולתם בתחומים אלה. בשיעור חינוך גופני ניתן ללמוד ולהתאמן במספר תחומי ספורט שונים, החל ממשחקי כדור ועד התעמלות אירובית, קפיצה לרוחק וספרינטים בריצה. לעתים מתקיימת בשיעורי חינוך גופני הפרדה בין בנות לבנים.

בנוסף לפעילות הגופנית, כלולים לעתים בתוכנית הלימודים במקצוע גם נושאים כגון תזונה נכונה ואנטומיה בסיסית. השיעורים העיוניים אינם מקובלים בכל בתי הספר.

במדינת ישראל

במערכת החינוך הממלכתית, לפי חוזר מנכ"ל, על מנהל בית הספר להקפיד על מתן שני שיעורי חינוך גופני באורך 45 דקות לשיעור בשבוע לכל תלמיד. למרות שכמות שעות לימוד החובה בכלל המקצועות גדולה מהממוצע בOECD, כמויות שיעורי החנ"ג בחינוך היסודי- 57 שעות בשנה, ובחטיבת הביניים- 55 שעות בשנה, נמוכות מכמות החנ"ג הממוצעת- 65 שעות שנתיות ביסודי ו66 בחטיבת הביניים במדינות ה OECD[1]. בחינוך היסודי הגרמני הילדים מקבלים 80 שעות חנ"ג בשנה ובצרפת 108 שעות. יחד עם זאת, בשתי המדינות כמות שעות חינוך החובה ביסודי בכלל המקצועות נמוכה מכמות זו בישראל.

לפי מחקר ארגון הבריאות העולמי מ 2013, אחוז הילדים בישראל בני 11, 13 ו15 שדיווחו שהם מבצעים לפחות שעת פעילות גופנית יומית בעצימות בינונית או גבוהה הוא בין הנמוכים באירופה לבני 11 ו 13 והנמוך ביותר לבני 15[2]. מיעוט שיעורי החנ"ג בישראל תורם לחוסר פעילות גופנית בקרב תלמידי מערכת החינוך. יו"ר האגודה הישראלית לסוכרת, פרופסור ארדון רובינשטיין, ביקש משר החינוך ושרת הבריאות ב 2013 להכפיל את שעות החנ"ג השבועיות בבתי הספר[3].

בישראל חובה על התלמיד לקבל ציון "עובר" במקצוע זה בהיקף של 2 יחידות-לימוד כדי לקבל תעודת בגרות (לא תקף לגבי אקסטרניים שאינם מחויבים במקצוע זה כלל כדי לקבל בגרות).

לרוב, בפי התלמידים נקרא השיעור בפשטות "ספורט", "חנ"ג" (ראשי תיבות של "חינוך גופני") או "התעמלות".

בחינוך הממלכתי הלימודים מתקיימים במסגרת הכיתה המלאה בקרב כיתות א'-ו', ומתבצעת הפרדה בין בנים לבנות בכיתות ז'-י"ב (חט"ב+תיכון)