חשמל

ניצוצות כתוצאה מקצר חשמלי

חשמל הוא תופעה פיזיקלית הקשורה לתכונת המטען החשמלי של חלקיקים, היוצרת כוחות משיכה ודחייה ביניהם. הכוח הפועל על מטענים חשמליים כתוצאה מנוכחות מטענים חשמליים אחרים נקרא כוח לורנץ, והוא אחד מארבעת כוחות היסוד של הטבע.

היסטוריה

הכוח החשמלי מוכר עוד מימי קדם. ליוונים הקדמונים היה ידוע שלאחר שפשוף של ענבר עם פרווה, פיסות של עלים יבשים דבקות בו. במאה ה-17 היו ידועים חומרים נוספים ששפשוף שלהם גורם לכוחות כאלו, כמו זכוכית וגופרית. ויליאם גילברט טבע את המילה הלטינית "אלקטריקוס" מהמילה היוונית "אלקטרון" שמשמעותה ענבר, לתיאור תופעת המשיכה של גופים קטנים לאחר שפשופם. בעקבותיו ובעקבות תרגום השבעים חידש יהודה לייב גורדון את המילה "חשמל" בעברית.[1]

במאה ה-18 חקר החשמל תפס תאוצה, והתגלה שניתן לחלק את החומרים השונים לשני סוגים. אם משפשפים שני חפצים שעשויים מזכוכית, למשל, הם ידחו זה את זה. כך גם עם שתי אבני ענבר, אך זכוכית וענבר ימשכו זה את זה. בנג'מין פרנקלין תיאר את החשמל כנוזל שממלא גופים, כך שאם בגוף מסוים יש עודף של הנוזל החשמלי הוא טעון במטען חיובי ואם יש בו מחסור בנוזל החשמלי הוא טעון בסימן שלילי. פרנקלין קבע כי בשפשוף זכוכית בפרווה, נוזל חשמלי עובר מהפרווה לזכוכית ולכן היא נטענת במטען חיובי. הוא הגיע למסקנה שהכוחות החשמליים גדלים ככל שהגופים טעונים יותר וכן ככל שהגופים קרובים זה לזה.