יהדות קרקוב

Gnome-colors-edit-find-replace.svgיש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: יש להשלים את שכתוב הערך מהז"י (ראו גרסאות קודמות) ולהעביר מידע על בתי כנסת לערך קז'ימייז'.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


Incomplete-document-purple.svgיש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
צולם ברובע היהודי בקרקוב

הקהילה היהודית של קרקוב הייתה אחת הקהילות היהודית החשובות בפולין לפני השואה. קרקוב, הממוקמת בדרום פולין, היא העיר השנייה בגודלה בפולין, ואחת הערים העתיקות בה. יהודים ישבו בעיר החל מתחילת המאה ה-11.

היסטוריה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קז'ימייז'

בתחילת המאה ה-11, היגרו יהודים מצ'כיה לפולין. רבים מיהודים אלו הגיעו לקרקוב, שהייתה קרובה לגבול הצ'כי.

בתחילת המאה ה-14 כבר הייתה קהילת קרקוב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר סמוכה בשם קאז'ימייז' (נקראה בפי היהודים קוזימיר). במשך הזמן גדלה קרקוב, וקאז'ימייז' הפכה לשכונה של קרקוב. רק בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר קרקוב. תולדות שתי הקהילות קשורות היטב זו לזו.

בית הקברות היהודי (החדש) בקרקוב. 2016

בין השנים 18151846 היו קרקוב וסביבתה רפובליקה חופשית עצמאית, דבר שתרם להתפתחות הקהילה. ב-1846 - 1918 עברה קרקוב כחלק ממחוז גליציה לשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגריה, בעיר הוקמו באותה תקופה כמה מוסדות תרבות וחברה יהודים, ביניהם הגימנסיה העברית שהוקמה ב-1908, בית החולים יהודי, אגודת ספורט יהודית (1910) ותיאטרון עממי (1898).

ארגון ההגנה העצמית

בשלהי 1918 יסדו היהודים ארגון שפעל במסגרת המשמר האזרחי בקרקוב ונקרא במשך הזמן בשם "הגנה עצמית". הארגון מנה כ-3000 חברים מכל חוגי הקהילה היהודית בעיר. ד"ר יצחק רוזנבליט-רוז'נסקי בספר "היהודים בקראקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה" בפרק על ארגון ההגנה העצמית מספר:

"במרוצת הימים הפך הארגון לגוף כמעט אוטונומי. הוא נקרא עתה "הגנה עצמית", הקיף את כל הזרמים, כולל המשכילים, האורתודוקסים לובשי ה"קאפוטות" ותלמידי בתי הספר התיכוניים ומנה כ- 3,000 איש. השלטונות ידעו, שבתקופת המעבר יפנה ההמון נגד היהודים ולכן לא התנגדו להתארגנות זו – אך ספקו לארגון רק כ- 80 רובים וכמות קטנה של כדורים. בנסיבות אלה היה צורך דחוף ברכישת נשק, והוא נקנה בחשאי. הארגון לא רק שמר על הרובע היהודי, הקים שרות מודיעין בעיר והציב משמרות ברובע כדי למנוע הפתעות, אלא גם פיקח על המתרחש ברובע, כולל פקוח על מחירי המזון".

בתקופת פולין העצמאית בין שתי מלחמות העולם, (19181939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. מספר הסטודנטים היהודים היה כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. אך בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי קרקוב מהתגברות האנטישמיות.

קרקוב לא נפגעה במהלך הפלישה הגרמנית לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מהסכם מוקדם עם הגרמנים, פרט למקרים מסוימים שבהם היו מספר גרמנים מסוימים אשר לא עמדו בהסכם.

דמוגרפיה

בשנת 1540 נימנו בעיר כ-2,100 יהודים. בשנת 1772 - כ-4,000, ובשנת 1880 נימנו בעיר כ-20,000 יהודים - כשליש מכלל האוכלוסייה הכללית בעיר. בשנת 1900 הגיע מספר היהודים ל-25,000 ובשנת 1921 לכ-45,000. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה גרו בקרקוב כ-60,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של כרבע מיליון תושבים, ובעיר היו כ-300 בתי כנסת.

מלחמת העולם השנייה

אנדרטה לזכר קהילת קרקוב, בבית הקברות בקריית שאול

העיר קרקוב נכבשה על ידי הגרמנים בעת כיבוש חציה של פולין על ידי הגרמנים. באוקטובר 1939, קבעו הגרמנים את העיר כעיר הבירה של הגנרל גוברנמן. (אזור הכיבוש הגרמני של פולין) אל האוכלוסייה היהודית הצטרפו כ- 20,000 יהודים נוספים עם הגעת פליטים יהודיים ממקומות אחרים.

מיד עם כיבוש העיר, הוחל בה ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בקרקוב, ובעיר הונהגו צווים והגבלות אנטי- יהודיות, (ראו שואת יהודי פולין) ובעיר הוקם יודנראט. יושב ראש היודנרט הראשון ד"ר מרק ביברשטיין וסגנו היה ד"ר וילהלם גולדבלאט. בקיץ 1940 נאסרו שניהם בידי הגסטפו, וליושב ראש היודנראט מונה ד"ר ארטור רוזנצוויג.

בימים 5 - 6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים פעולות טרור מקיפות בשכונות היהודיות בעיר, בעיקר במטרה לגזול רכוש. באותו זמן גם הוצתו מספר בתי כנסת. הריכוז הגדול של היהודים בעיר, שהפכה לעיר הבירה של הגנרל גוברנמן, היה לצנינים בעיני הנס פרנק, שניסה בכל דרך להמעיט את מספר היהודים בעיר. ב-1 במאי 1940 פורסם צו האוסר על היהודים להימצא בחלקים המרכזיים של העיר. ב-18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, כי יוכלו לעזוב את העיר 'ברצונם החופשי' ולקחת איתם את רכושם עד 15 באוגוסט 1940. עד לתאריך זה עזבו את העיר רבבות יהודים. חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שהיה באותה תקופה תחת השלטון הרוסי, וחלקם עברו לעיירות ולכפרים בסביבות קרקוב. בנובמבר 1940 הוחל בגירוש בכפייה של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. היהודים הורשו לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ-40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ-11,000 יהודים בלבד, מתוך אוכלוסייה של כ- 60,000 יהודים קודם המלחמה.

הגטו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו קרקוב
כיכר השילוחים של הגטו החדש. הכיסאות הריקים בכיכר הם אנדרטה ליהודים שנספו
רובע קאזימייז' המחודש, עתיר מוטיבים יהודיים
בית הקברות היהודי העתיק בקרקוב מאחורי בית כנסת הרמ"א (בצד ימין, בולט לתוך השטח). ה"גגות" השחורים הנמצאים על ראשי המצבות נועדו לשמר את המצבות (על ידי מניעת הצטברות שלג על ראשי המצבות), והם הותקנו על ידי תלמידי האוניברסיטה בעיר.

גטו קרקוב הוקם ברובע פודוגוז'ה- פרבר דרומי של העיר קרקוב. באזור זה, שהיה מיועד למגורי אוכלוסייה בת 3000 נפש, הוכנסו בכוח 15,000 יהודים. לאחר שנבנו חומות בטון מסביב לאזור, הוא פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים - מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי. הגטו התפנה מיושביו במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ. הרוב המוחלט של יושביו נרצחו.

לאחר המלחמה

בית הכנסת "קדושי קראקא" בני ברק

הקהילה יהודית המשיכה להתקיים בעיר גם לאחר השואה, אך לא בגודלה שקודם מלחמת העולם השנייה. כאשר הקומוניסטים החלו לשלוט בפולין יהודים רבים עזבו את פולין מרצונם או שנושלו מקרקעותיהם. יהודים נוספים שהתגוררו התבוללו בתוך אוכלוסיית המקום. נכון לשנת 2014 מנתה הקהילה היהודית כ-140 יהודים. בעיר חיים גם כ-50 ישראלים שהשתלבו בקהילה. מתוך שבעה בתי כנסת ששרדו בעיר, פעילים שלשה: הטמפל, אייזק, הרמ"א. בנוסף יש לקהילה היהודית גן ילדים, ומרכז תרבות[1].

משנת 1990 מתקיים בקרקוב בקיץ פסטיבל יהודי שנתי בן כמה ימים שמושך אליו עשרות אלפי אנשים[2].

בבני ברק הוקם בתחילת שנות האלפיים מבנה גדול הכולל בית כנסת ועוד, הנקרא "בית הכנסת קדושי קראקא" ע"ש יהודי קראקא שנספו בשוואה.