יום ולנטיין

כרטיס ברכה לכבוד יום ולנטינוס מסביבות שנת 1910

יום ולנטיין או יום ולנטינוס הקדושלטינית: Dies sanctus Valentinus; באנגלית: St. Valentine's Day), החל ב-14 בפברואר, הוא חג אהבה שמקורו נוצרי, המצוין במדינות רבות ברחבי העולם, אף על פי שברובן אינו נחשב יום חג רשמי. גם בישראל אומץ החג והוא נחוג בצורה בלתי רשמית כיום האהבה, בנוסף לחגיגות של יום האהבה העברי, המצוין בט"ו באב.

יום ולנטיין החל כציון נוצרי לזכרו של ולנטינוס הקדוש - למעשה, לזכר שלושה קדושים, משום שבנצרות משויכים שלושה קדושים בשם זה לתאריך 14 בפברואר. נאמר כי אחד מקדושים אלה השיא חיילים רומים נוצרים שנרדפו מפאת דתם בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, ובעקבות כך הוצא להורג. לפני מותו כתב מכתב לבת סוהר שעמה התיידד, לאחר שריפאה מעיוורון, וחתם "שלך, ולנטינוס". במשך השנים נעשה ולנטינוס לפטרון האוהבים. עם השנים התחזק מעמדו של היום המוקדש לקדוש זה כיום חג. הוא נחוג באמצעות העברת מסרי אהבה (שירים, פרחים וכו'). המסרים לא מועברים רק בין מי שנמצאים ביחסים רומנטיים, או מקווים שיחסים כאלה ייווצרו, אלא גם ילדי בית ספר מוסרים אחד לשני באנונימיות כרטיסי ולנטיין מקושטים.

בעברית, חדר שם החג מאנגלית ולכן נהגה בצורתו זו - "ולנטיין". זאת על אף שבעברית נהוג לתעתק שמות קדושים משפת המקור, במקרה זה, "ולנטינוס" מלטינית.

אין עדות להתייחסות כלשהי של אחד מקדושים נוצריים אלה ליהודים, ובפרט לא אנטישמיות.

הקדוש ולנטינוס

עובדות היסטוריות

פינה מקודשת עבור הקדוש ולנטינוס בכנסייה הכרמליטית בדבלין, אירלנד.

קדושים נוצריים קדומים רבים נקראו בשם ולנטינוס.[1] לשני קדושים בשם זה נחלק כבוד ב-14 בפברואר - ולנטינוס של רומא וולנטינוס של טרני.[2] ולנטינוס של רומא היה כומר אשר מת מות קדושים בסביבות שנת 496, ונקבר בוויה פלמיניה. שרידיו של הקדוש ולנטינוס הוחזקו בכנסייה, והקטקומבות של סן ולנטינו ברומא, נשארו אתר עלייה לרגל חשוב לאורך כל ימי הביניים עד ששרידיו של ולנטינוס הקדוש הועברו לכנסיית סנטה פרסדה, במהלך כהונתו של האפיפיור ניקולס הרביעי (1287-1288).[3][4] גולגולתו עטורת הפרחים של ולנטינוס הקדוש מוצגת בבזיליקה של סנטה מריה בקוסמדין שברומא. שרידים אחרים נמצאים בכנסיית דרך וייטפריאר הכרמליטית בדבלין (Whitefriar Street Carmelite Church), אירלנד.[5]

ולנטינוס של טרני היה לבישוף של אינטרמנה (טרני המודרנית) סביב שנת 197, ונאמר כי מת מות קדושים בזמן הרדיפות תחת הקיסר אורליאנוס. גם הוא נקבר בוויה פלמיניה, אך במיקום שונה מוולנטינוס של רומא. שרידיו נמצאים בבזיליקה של ולנטינוס הקדוש בטרני (Basilica di San Valentino).[6] החוקר ג'ק ב. אורוץ' (Jack B. Oruch) טוען כי תקצירים של המעשים של שני הקדושים היו כמעט בכל כנסייה ומנזר של אירופה. באנציקלופדיה הקתולית כתוב גם על קדוש שלישי בשם ולנטינוס, שהוזכר בכתבי מרטירולוגיה (מקבץ קטעים ביוגרפיים של קדושים מעונים נוצריים) מוקדמים, בתאריך ה-14 בפברואר. הוא מת מות קדושים באפריקה עם מספר בני לוויה, אולם לא ידוע עליו יותר מכך.[7] ראשו של ולנטינוס הקדוש נשמר במנזר של ניו שר, וינצ'סטר.

ה-14 בפברואר נחגג כ"יום ולנטינוס הקדוש" בזרמים נוצריים שונים. למשל בקרב האנגליקנים בדרגת 'הנצחה' בלוח השנה של קדושיהם. יום חגו של הקדוש ולנטינוס מצוין גם בלוח הקדושים של הכנסייה הלותרנית. עם זאת, בגרסה מ-1969 של לוח ימי הקדושים הקתולי, יום חגו של קדוש ולנטינוס ב-14 בפברואר הוסר מהלוח הרומי הכללי הרומי לטובת לוחות שנה מסוימים (מקומיים או לאומיים) תוך נימוק ש"על אף שזיכרון ולנטינוס הקדוש הוא עתיק, יצוין רק בלוחות מסוימים, שכן, מלבד שמו, מקום ומועד פטירתו, דבר אינו ידוע עליו".[8]

יום החג מצוין בבלצן (מלטה), המקום בו המסורת מספרת כי שרידיו של הקדוש נמצאו, וכן בכל העולם על ידי קתולים מסורתיים שמקפידים על לוח השנה הישן, לפני קביעת לוח מועצת הוותיקן השנייה. בכנסייה האורתודוקסית המזרחית, יום ולנטינוס הקדוש נחגג ב-6 ביולי. הכנסייה האורתודוקסית המזרחית מציינת את חג האהבה של הקדוש המעונה ולנטינוס, הבישוף של אינטרמנה, ב-30 ביולי.[9][10][11]

אגדות

הקדוש ולנטינוס מטביל את הקדושה לוסילה, יאקופו באסנו

בספרו "המילון לנצרות" (The Dictionary of Christianity), כותב ג'יי סי קופר כי ולנטינוס היה בישוף ברומא שנכלא בעוון סיוע לנוצרים נרדפים. רשומות אודות ולנטינוס ככל הנראה הושמדו בעת רדיפות הנוצרים הגדולות במאה ה-4 לספירה באימפריה הרומית.[12] במאה ה-5 או ה-7 פורסמה עבודה בשם Passio Marii et Marthae, ובה סיפור מות הקדושים של הקדוש ולנטינוס מרומא. אולי תוך השראה מפרקטיקות עינויים שנעשו לקדושים אחרים, כנהוג בספרות אותה התקופה. אותם אירועים מתוארים גם במרטירולוגיה של בדה ונרביליס, שנכתבה במאה ה-8. לפי כתבים אלה, הקדוש ולנטינוס הוצא להורג כנוצרי ונחקר על ידי הקיסר הרומי, קלאודיוס השני, בכבודו ובעצמו. קלאודיוס התרשם מוולנטינוס, שוחח עמו, וניסה לשכנעו להמיר את דתו לדת הרומית הפגאנית כדי להציל את חייו. השני סירב, וניסה להמיר את דתו של קלאודיוס לנצרות - ועל כן הוצא להורג. לפני ביצוע הגזירה, מסופר על נס שביצע, ריפויה של יוליה, בתו העיוורת של סוהר בשם אסטריוס. יוליה, יחד עם שאר בני המשפחה ועובדי משק הבית החלו להאמין בישו והוטבלו לנצרות.[13]

רשומה מאוחרת יותר, חזרה על האגדה, והוסיפה כי האפיפיור יוליוס הראשון בנה כנסייה מעל קברו (אולם מתברר כי מדובר בבלבול, ולמעשה הקבר הוא של קצין רומי בשם ולנטינוס שתרם קרקע, כדי לבנות כנסייה בעת שיוליוס היה האפיפיור). האגדה נתפסה כעובדה, עם כתיבת המרטירולוגיה של בדה ונרביליס במאה ה-8. אותה אגדה מסופרת גם במאה ה-13 במקראת הזהב (Legenda Aurea).[14] ישנה תוספת למקראה, שעל פי הנרי אנסגר קלי, חוקר אמריקאי, נוספה שנים לאחר כתיבתה במאה ה-13, וסופרה שוב ושוב.[15] בערב לפני הוצאתו להורג של ולנטינוס, הוא כתב את "איגרת ולנטינוס" הראשונה לבתו של הסוהר אסטריוס, שלא הייתה עוד עיוורת, חתומה "מוולנטינוס שלך". המושג "מוולנטינוס שלך" אומץ בתקופה מאוחרת יותר בקרב איגרות ולנטיין מודרניות.[16]

ג'ון פוקס, היסטוריון אנגלי בן המאה ה-16 וחבר במסדר הכרמליטי, קבע כי ולנטינוס נקבר בכנסיית סנטה פרסדה ברומא, בסמוך לבית הקברות של הקדוש היפוליטוס. על פי המסדר, האגדה מספרת כי יוליה נטעה שקדייה בעלת פריחה ורודה ליד קברו, וכיום השקדייה היא סמל לידידות ולאהבה נצחית.[17][18]

על פי גרסה אחרת לסיפור, ערך ולנטינוס נישואים נוצריים חשאיים לחיילים שנאסר עליהם להינשא, מתוקף דעתו של הקיסר קלאודיוס השני, ששאף להגדיל את הצבא הרומי, והאמין כי נישואים אינם מיטיבים עם גברים כחיילים.[19] אולם איסור נישואים זה מעולם לא הוכרז באופן רשמי, ולמעשה קלאודיוס השני אף אמר בפני חייליו לקחת שתיים או שלוש נשים לאחר הניצחון על הגותים.[20] על פי האגדה, על מנת להזכיר לגברים אלה את שבועתם ואת אהבת האל, נאמר כי ולנטינוס גזר לבבות מקלף, ונתן אותם לחיילים אלה ולנוצרים נרדפים. ייתכן שזהו מקור לשימוש הרחב בלבבות ביום ולנטינוס.[21]

הקדוש ולנטינוס מטרני יחד עם חסידיו

משערים כי ולנטינוס ענד טבעת אחלמה סגולה, שבאופן מסורתי עונדים בישופים עם דמותו של קופידון,[22][23] סמל המזוהה עם אהבה שהיה חוקי תחת האימפריה הרומית. חיילים רומים זיהו את הטבעת וביקשו אותו להשיאם.[22] ככל הנראה, עקב הזיהוי עם הקדוש ולנטינוס, אחלמה הפכה אבן הולדת של חודש פברואר, והיא נחשבת למושכת אהבה.[24]

Other Languages
Afrikaans: Valentynsdag
العربية: عيد الحب
مصرى: عيد الحب
български: Свети Валентин
brezhoneg: Valentine's Day
bosanski: Valentinovo
Nēhiyawēwin / ᓀᐦᐃᔭᐍᐏᐣ: 'ᓵᒋᐦᐄᐧᐁᐧᐃᒌᔑᑳᐤ
Deutsch: Valentinstag
Thuɔŋjäŋ: Aköl de Balentin
français: Saint-Valentin
Avañe'ẽ: Ojohayhúva ára
गोंयची कोंकणी / Gõychi Konknni: व्हेलेंटायन डे
hrvatski: Valentinovo
magyar: Bálint-nap
Bahasa Indonesia: Hari Kasih Sayang
Basa Jawa: Dina Valentine
Lëtzebuergesch: Vältesdag
Limburgs: Valentiensdaag
lietuvių: Valentino diena
latviešu: Valentīna diena
मैथिली: प्रेम दिवस
македонски: Ден на вљубените
Bahasa Melayu: Hari Valentine
မြန်မာဘာသာ: ချစ်သူများနေ့
مازِرونی: ولنتاین
नेपाली: प्रणय दिवस
नेपाल भाषा: मतिना दिवश
Nederlands: Valentijnsdag
norsk nynorsk: Valentinsdagen
Nouormand: Saint Valentîn
polski: Walentynki
پنجابی: ویلنٹائن ڈے
português: Dia dos Namorados
srpskohrvatski / српскохрватски: Valentinovo
Simple English: Valentine's Day
slovenščina: Valentinovo
Gagana Samoa: Aso o Valenitina
српски / srpski: Дан заљубљених
Türkmençe: Walentina güni
oʻzbekcha/ўзбекча: Avliyo Valentin kuni
vèneto: San Vałentin
Tiếng Việt: Ngày Valentine
中文: 情人节
粵語: 情人節