יונקים

קריאת טבלת מיוןיונקים
מינים שונים של יונקים
מימין לשמאל

שורה ראשונה: קנגורו אפור מזרחי, אופוסום וירג'יניה (D. virginiana), ערפד מצוי.

שורה שנייה: פילי ים צפוניים, אדם מודרני, שד טסמני.

שורה שלישית: פילי סוואנה אפריקנים, פנגולין עצים קטן, סנאי השועל (S. niger).

שורה רביעית: אייל הצפון, גלשן מלאי, ברווזן.

שורה חמישית: פנדה ענק, חפרפרת מצוייצת, לווייתן גדול-סנפיר.

שורה שישית: ארכף אדום-ראש, זברות מצויות, ארמדיל ענק.

מיון מדעי
ממלכה:בעלי חיים
מערכה:מיתרניים
תת־מערכה:בעלי גולגולת
קבוצה:בעלי חוליות
על־מחלקה:חולייתנים לסתניים
קבוצה:בעלי סנפירים בשרניים
קבוצה:בעלי ארבע רגליים
קבוצה:בעלי שפיר עוברי
מחלקה:יונקים
סדרות

ראו בגוף הערך

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mammalia
ליניאוס, 1758

עיינו גם בפורטל

Llama P icon.png

יונקים בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג את סדרות היונקים, מידע, תמונות, סרטונים, ערכים חדשים וערכים מומלצים.


ברווזן, יונק מטיל ביצים מסדרת בעלי ביב (בשחייה)
קנגורו אפור, יונק מסדרת בעלי הכיס (אם וגור)
קוף וורווט, יונק שלייה מסדרת הפרימטים (גור יונק מאמו)
ראשתן גדול-ראש, יונק שלייה ימי בסדרת הלוויתנאים
טיגריס, יונק שלייה יבשתי בסדרת הטורפים
פרסף, יונק שלייה מעופף בסדרת העטלפים

יונקים (שם מדעי: Mammalia) הם מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-5,400 מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים (ממנו נגזר שמה של המחלקה) הוא קיומן של בלוטות חלב, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה.

מחלקת היונקים היא אחת המחלקות המפותחות והמגוונות ביותר שחיות על פני כדור הארץ. היא כוללת בעלי חיים ממשקל של 2 גרם עד משקל של 180 טון, מטילי ביצים או יולדים, אשר מאכלסים את מרבית האזורים הגאוגרפים ובתי-הגידול. יש ביניהם שוכני-יבשה ההולכים על ארבע רגליים או על שתיים, שוכני-ים מובהקים, בעלי חיים מעופפים, מטפסים על עצים ושוכני מחילות תת-קרקעיות. האדם משתייך אף הוא למחלקת היונקים.

עורם של מרבית היונקים מכוסה לפחות חלקית בשיער, והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום, תכונה המכונה גם הומיאותרמיות או "דם חם". מוח היונקים גדול יחסית לגופם, והם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה יחסית ובדאגה לצאצאיהם.

סיווג ומיון של היונקים

על אף המגוון העצום של היונקים השונים, יש לכולם תכונות אנטומיות ופיזיולוגיות משותפות וייחודיות (ראו בפרק הבא), אשר מבדילות אותם מכל שאר מחלקות המיתרניים. כבר במאה ה-18 סיווג אותם קרולוס לינאוס, חוקר הטבע הראשון שפיתח את השיטה הטקסונומית המודרנית, למחלקה אחת, והעניק להם את שמם המדעי Mammalia, הגזור מן המילה הלטינית mamma (עטין). לינאוס זיהה ללא קושי שהלוויתנאים, למשל, הם יונקים למרות דמיונם השטחי לדגים, ושהעטלפים הם יונקים למרות דמיונם השטחי לעופות. בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 אישרו שיטות פילוגנטיות המבוססות על רצף הגנום שכל המינים שסווגו כיונקים אכן קרובים זה לזה, ורחוקים יותר ממינים שאינם יונקים.

כבר במאה ה-19 הוברר כי יש למיין את היונקים לשלוש קבוצות בסיסיות על פי שיטת הרבייה שלהם:

  1. היונקים מן הקבוצה העתיקה ביותר מטילים ביצים, שבתוכן ניזונים העוברים מן החלמון, בדומה לעוברי הזוחלים, העופות ושאר המיתרניים, אך לאחר בקיעתם הם ניזונים מחלב אמם בדומה ליונקים אחרים.
  2. מעין שיטת ביניים קיימת אצל יונקי הכיס, בה העוברים מתפתחים לתקופת הריון קצרה ברחם האם, כשהם ניזונים משק החלמון בדומה לעוברים בביצים, ולאחר מכן נולדים ומשלימים את שאר התפתחותם בתוך כיס חיצוני הנוצר בעור הבטן של האם, שבו נמצאות הפטמות.
  3. השיטה המתקדמת ביותר נמצאת אצל יונקי השליה, שבה העובר מתפתח במשך תקופת הריון ארוכה יותר ברחם האם, וסופג ממנה מזון וחמצן דרך שליה העשירה בכלי דם. ולדות יונקי השלייה נולדים מפותחים יותר מאלו של יונקי הכיס, ולאחר לידתם הם יונקים מן האם בדומה לוולדות שאר היונקים.

למרות חלוקה בסיסית זו שררו במשך השנים מחלוקות בנוגע לסדר התפצלותן של שלוש הקבוצות זו מזו, וכן בנוגע למיונם של יונקים מאובנים, שבהם איברי הרבייה לא השתמרו. מסיבה זו היו נהוגות מספר שיטות מיון מתחרות של היונקים. המחלוקות יושבו לפחות לגבי סדר החלוקה: היונקים מטילי הביצים התפצלו ראשונים, ומן השאר התפצלו יונקי הכיס ויונקי השליה. כתוצאה מכך ישנה הסכמה רחבה על מיון כללי כלהלן:

הערה:

  • קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.