ימין פוליטי בישראל

דגל ישראל בכותל המערבי בירושלים: מחנה הימין בישראל מאוחד סביב הלאומיות היהודית ומימושה על ידי מדינת ישראל.
הפגנה של תנועת "ישראל שלי" בעד ישראל וצה"ל במהלך מבצע צוק איתן.

הימין בישראל הוא מחנה פוליטי שאידאולוגיית היסוד שלו היא לאומיות יהודית ומימושה במדינת ישראל באמצעות הציונות. בעוד שבאירופה המושגים "שמאל וימין" מתייחסים בעיקר לתפישת העולם הכלכלית (שמאל - כלכלה סוציאליסטית, ימין - כלכלה ליברלית/קפיטליסטית), בפוליטיקה של ישראל המושג ימין מתייחס בראש ובראשונה לתפישת מדיניות החוץ והביטחון, ורק לאחר מכן למדיניות הכלכלית. הימין בישראל דוגל בפטריוטיזם והעצמת ערכי הלאומיות והמולדת, בעמדות קשוחות יותר במשא ומתן עם הפלסטינים ומדינות ערב, בתמיכה בהתנחלויות ונקיטת קו נוקשה בפעולות צבאיות נגד ארגוני טרור. מבחינה כלכלית-חברתית, רוב הימין בארץ תומך בשוק חופשי וליברליזם כלכלי, אך חלק מהגופים שבו, חלקם דתיים, תומכים גם במדינת רווחה וקצבאות למעוטי יכולת. מבחינת עמדות תרבות, דת ומדינה הימין נוטה לשמרנות ושמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל.

רקע היסטורי

התנועה הרוויזיונסטית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציונות רוויזיוניסטית
זאב ז'בוטינסקי במדי הגדודים העבריים. המדים מוצגים כיום במכון ז'בוטינסקי במצודת זאב בתל אביב.
מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלת ישראל הראשון מטעם תנועת החרות, שהפכה ברבות הימים למפלגת הליכוד.

בשנת 1923 הקים זאב ז'בוטינסקי את התנועה הרוויזיוניסטית ("ברית הציונים הרוויזיוניסטים" - הצה"ר) לאחר שבהסתדרות הציונית לא התקבלו דעותיו לגבי נקיטת קו נוקשה יותר כלפי המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. התנועה הרוויזיוניסטית כללה גופים רבים שהעמידו חלופה לגופיה של התנועה הציונית: זרוע מדינית שנקראה בתחילה ברית הציונים הרוויזיוניסטים (צה"ר) ולאחר ההתפצלות מההסתדרות הציונית נקראה הסתדרות ציונית חדשה; מחתרת האצ"ל שממנה התפצל הלח"י; תנועות הנוער בית"ר וברית החשמונאים (תנועת נוער דתית מקבילה); קופת חולים לאומית, וכללו גם עיתונים כגון: "חזית העם", "דואר היום", "המשקיף", "הירדן", ו"חרות". בימי השואה ארגונים רוויזיוניסטים לקחו חלק בהתקוממיות בגטאות, כך לדוגמה במרד גטו ורשה השתתף הארגון הצבאי היהודי (אצ"י).

היחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית לבין הנהגת היישוב ומוסדותיה היו מורכבים ונעו בין שיתופי פעולה בתקופות מסוימות לבין מאבקים שהגיעו לכדי רדיפת הרוויזיונסטים, לדוגמה בתקופת הסזון: לקראת סוף מלחמת העולם השנייה כאשר כף המלחמה נטתה באופן ברור לטובת בעלות הברית, החליטו מחתרות האצ"ל והלח"י לחזור לפעול נגד המנדט הבריטי, ומנחם בגין שעמד בראש ארגון האצ"ל אף קרא ל'מרד'. לאחר שהנהגת היישוב לא הצליחה להניע אותם מכוונות אלו החלה הנהגה לפעול כנגד המחתרות. הוקמה יחידה שמטרתה הייתה לחטוף ולהסגיר לידי הבריטים אנשי אצ"ל, כולל סגן ראש האצ"ל יעקב מרידור, ונוסף על כך פעילי אצ"ל פוטרו ממקומות עבודותיהם ותלמידים גורשו ממוסדות החינוך.

אירוע בולט נוסף ביחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית להנהגת היישוב הייתה פרשת אלטלנה. עם ההכרזה על עצמאות המדינה אוחדו המחתרות האצ"ל והלח"י יחד עם ההגנה לתוך צבא ההגנה לישראל, ואולם יחידות האצ"ל בירושלים נשארו עצמאיות. ביוני 1948 הגיע לחופי ישראל האוניה אלטלנה אשר נקנתה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית והועמסה בנשק רב לטובת הכוחות הלוחמים בארץ ישראל. לאחר הגעת האוניה לישראל, כאשר המשא ומתן על חלוקת הנשק שעל-גבי האוניה עלה על שירטון, ומתוך חשש שהנשק ישמש למרי אזרחי פקד דוד בן-גוריון על טיבוע הספינה.

חרות, גח"ל ותנועת הליכוד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הליכוד

עם הקמת המדינה, יוצאי ארגון האצ"ל הקימו את המפלגה הפוליטית תנועת החרות, אשר אליה הצטרפו לקראת הבחירות לכנסת השנייה אנשי ברית הצה"ר. משנת 1965 התנועה החלה לפעול בגוש משותף עם המפלגה הליברלית במסגרת גח"ל ובשנת 1973 הוקמה סיעת הליכוד שהורכבה מגח"ל וכן ממספר מפלגות ותנועות נוספות: הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה. בראש תנועת החרות, הגח"ל והליכוד עמד מנחם בגין, לשעבר מנהיג מחתרת האצ"ל. עד לשנת 1967 היו מפלגות הימין מפלגות אופוזיציה. בשנת 1967 ערב מלחמת ששת הימים, הצטרפה חרות לראשונה לקואליציה במסגרת ממשלת ליכוד לאומי, דבר שתרם במידה רבה ללגיטמציה של מפלגות הימין. בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכו מפלגות הימין לראשונה בניצחון, שזכה לכינוי 'המהפך' (בעקבות דבריו של שדר הטלוויזיה חיים יבין) והביאו להקמתה של ממשלה בראשותו של מנחם בגין. ממשלה זאת וממשלות הימין הבאות שיבואו אחריה השקיעה רבות בהתיישבות היהודית ביש"ע ובגליל, ומצד שני חתמה על הסכם השלום עם מצרים בשנת 1979, הקרוי גם הסכם קמפ-דויד.

הסכמי השלום עם מדינות ערב, ההתבססות של מפלגות הימין בתור מפלגות שלטון, יחד עם התנועה שלהם לעבר מרכז המפה הפוליטית הביא להתפצלות והקמתם של מפלגות אשר החזיקו בדעות ימניות יותר. בשנת 1979 הוקמה מפלגת התחיה על ידי גאולה כהן ומשה שמיר, אשר פרשו שניהם מהליכוד בעקבות הסכם השלום עם מצרים. המפלגה הגיעה בשיאה ל-5 מנדטים (בבחירות לכנסת ה-11) ופורקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת ה-13 לא עברה את אחוז החסימה. בשנת 1987 פרש רפאל איתן מתנועת התחיה בעקבות חילוקי דעות עם גאולה כהן, והקים את מפלגת צומת, אשר כללה מצע חילוני נוסף על האידאולוגיה הימנית, בבחירות 1996 אוחדה המפלגה אל תוך סיעת הליכוד. בשנת 1988 הקים רחבעם זאבי את תנועת "מולדת" אשר חרתה על מצעה את מושג ה'טרנספר מרצון'. בשנת 1999 רצה המפלגה במסגרת האיחוד הלאומי שכלל גם את חרות (מפלגה של פורשי מפלגת הליכוד) ואת תקומה (מפלגה של פורשי מפד"ל). מפלגה זאת אוחדה בשנת 2006 בבחירות לכנסת השבע עשרה אל סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל.

בשנת 2005 חוותה מפלגת הליכוד שבר גדול בעקבות תוכנית ההתנתקות והקמת מפלגת קדימה. אריאל שרון שעמד בראש המפלגה ובראש המפלגה יישם את התוכנית שכללה יציאה חד צדדית מרצועת עזה, הכוללת את פירוק ההתנחלויות בגוש קטיף. התוכנית עוררה גל מחאות חסר תקדים, שכלל התנגדות רבה מתוך המפלגה עצמה. התנגדויות אלו, בתוספת החשש של שרון מכוחו ההולך וגדל של מרכז הליכוד, הביאו לכך ששרון יחד עם 14 מחברי הליכוד, פרשו מהתנועה והקימו מפלגת מרכז מתחרה בשם קדימה. בבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו במרץ 2006 זכתה מפלגת קדימה ל-29 מנדטים והפכה למפלגה הגדולה בכנסת בעוד מפלגת הליכוד צנחה מ-38 מנדטים ל-12 בלבד.

מאז עזיבת שרון את הליכוד עומד בראשה בנימין נתניהו. בבחירות לכנסת ה-18 שהתקיימו בפברואר 2009 זכתה מפלגת הליכוד ל-27 מנדטים והרכיבה את הממשלה, כאשר קדימה זכתה ל-28 מנדטים, העבודה ל-13 מנדטים וישראל ביתנו ל-15 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-19 רץ הליכוד ברשימה משותפת עם ישראל ביתנו שזכתה ל-31 מנדטים והרכיבה את הממשלה. בבחירות לכנסת ה-20 רץ הליכוד בנפרד וזכה ל-30 מנדטים, ונתניהו הקים את הממשלה בפעם הרביעית. ב-2014 נבחר ראובן ריבלין, חבר כנסת מטעם הליכוד ובעברו יושב ראש הכנסת, לנשיא מדינת ישראל.

הציונות הדתית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציונות דתית
הריקודגלים המסורתי ביום ירושלים, ובו משתתפים דתיים לאומיים רבים. במהלך הריקוד צועדים המשתתפים עם דגלי ישראל ברחובות ירושלים, נכנסים לעיר העתיקה ומתנקזים לרחבת הכותל המערבי לעצרת מרכזית.

הציונות הדתית לא הוקמה בתחילה בתור תנועת ימין, אך מפלגותיה ותנועותיה המרכזיות, במרוצת השנים נעו יותר ויותר לצידה הימני של המפה הפוליטית. למרות שכיום רוב הציונות הדתית מחזיקה בדעות ימניות ובפרט בתמיכה בארץ ישראל השלמה, ישנם קהלים בציבור הזה המחזיקים בעמדות שמאליות יותר, והם מיוצגים בעיקר על ידי מפלגת מימ"ד ותנועת ציונות דתית ריאלית.

הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית קדם לתנועה הציונות, ובקרב הרבנים ניטשו ויכוחים עזים בנושא. עם ייסוד הקונגרס הציוני הצטרפו אליו דתיים רבים, ובשנת 1902 ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר התאחדו הדתיים לסיעת המזרחי. המנהיג האידאולוגי החשוב ביותר של הציונות הדתית היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק אשר קרא ליישוב ארץ ישראל, להתקרבות בין דתיים לחילוניים והדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה. בשנת 1929 הוקמה תנועת הנוער בני עקיבא אשר תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה. בשנת 1955 התאחדה מפלגת "המזרחי" עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל (מפלגה דתית לאומית). עם השנים עברה המפד"ל פיצולים ואיחודים, בין השאר עם מפלגת האיחוד הלאומי שמייצגת הן פלגים בציונות הדתית והן ימנים חילוניים (על ידי מפלגת מולדת). במאה ה-21 הפכה המפד"ל למפלגת הבית היהודי על מנת להפסיק להיות מפלגה מגזרית ולפנות לקהלים רחבים יותר בציבור הישראלי, בהם ימנים חילוניים ומסורתיים ובני מיעוטים ציוניים כמו הדרוזים.

בנוסף תלמידיו של הרב קוק, הפכו להיות גורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות, ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר ומכינות קדם צבאיות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים.

אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות שחרור ירושלים וכיבוש שטחי יהודה, שומרון ועזה, חלה סחיפה ימינה בקרב הציונות הדתית, שהתבטאה בעיקר בתפישת ארץ ישראל השלמה ויישובה. דבר זה הוליד את תנועת ההתנחלות בשטחי יש"ע. התנחלויות רבות הוקמו כיישובים אידאולוגיים ובהן הוקמו ישיבות, מכינות קדם צבאיות ומוסדות חינוך רבים אחרים. כדי לשלב תורה ושירות צבאי קרבי הוקם מסלול ההסדר. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה החלו יותר ויותר מבני הציונות הדתית לתפוס עמדות פיקוד וקצונה בצה"ל. במהלך תוכנית ההתנתקות היה חשש מסירוב פקודה המוני, בעיקר מצד חיילי הציונות הדתית, ומכך שצו הרב ינצח את הפקודה הצבאית. חשש זה התבדה, אך ביצוע תוכנית ההתנתקות גרם לבירור עמוק בציונות הדתית ולהיפרדות ציבור השוליים מתוכה ופעולות תג מחיר מצד נוער הגבעות.

כיום מיוצגת הציונות הדתית בכנסת על ידי מפלגת הבית היהודי, ממשיכתה של המפד"ל שרצה ביחד עם מפלגת תקומה. ח"כים דתיים לאומיים נוספים מכהנים בליכוד ובמפלגות נוספות.

ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גוש אמונים, התנחלויות
בניין ישיבת ההסדר בנווה דקלים, שעוצב כמגן דוד ענק על ידי האדריכל גרשון שבח.
צעדה לכפר מימון של רבבות אנשי ימין, רובם בני הציונות הדתית, כחלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות.

גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובגולן, ולחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת. ההתיישבות בשטחים החלה כהתיישבות אידאולוגית מטעמים ציוניים ודתיים של יישוב ארץ ישראל השלמה, ארץ האבות בה חיו אברהם, יצחק ויעקב ובה חיו דוד המלך ועוד גיבורים מהתנ"ך.

בין פעיליה הבולטים ומנהיגיה ניתן לציין את חברי הכנסת הרב חנן פורת, ניסן סלומיאנסקי וגרשון שפט, הרב משה לוינגר, יעקב כץ (כצל'ה) הרב יואל בן נון, הרב חיים דרוקמן, בני קצובר, הרב מנחם פליקס, דניאלה וייס ובעלה אמנון וייס, יהודה חזני, מאיר הרנוי ואורי אליצור. בין תומכיה הבולטים בהתיישבות זו ניתן למנות את נעמי שמר. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נימנה בתחילה עם תומכיה הבולטים של התנועה, אולם, בסוף דרכו הפוליטית עם תוכנית ההתנתקות הפך ליריב פוליטי מר של ציבור המתנחלים.

ניסיונות התיישבות ראשונים ביהודה ושומרון נעשו כבר ב-1975, אך המתנחלים פונו על ידי צה"ל והממשלה. הפריחה בהתיישבות באיו"ש התרחשה אחרי המהפך ב-1977 ועליית מנחם בגין (הליכוד) לשלטון. מאז נבנו עוד הרבה התנחלויות, חלקן בגושים (כגון גוש עציון), חלקן כערים (כגון אריאל) וחלקן כנקודות מבודדות (כגון יצהר).

ב אזור חבל עזה הוקם גוש קטיף בתמיכת ממשלת ישראל. רוב התושבים בהתנחלויות אלה היו דתיים לאומיים ורבים מהם עסקו בחקלאות. גוש קטיף ושאר ההתנחלויות ברצועת עזה פונו במסגרת תוכנית ההתנתקות השנויה במחלוקת, ונכון ל-2016, טרם הושלם יישוב כל המפונים ביישובי ובתי קבע.

בעוד שההתנחלויות זוכות לתמיכה מהימין ונהנו מתמיכה ממשלתית לאורך השנים, הן זוכות להתנגדות מצד השמאל הישראלי, הערבים והקהילה הבינלאומית. למרות זאת, אף שמבחינה אידאולוגית השמאל תומך בפינוי התנחלויות לשם הגשמת מטרות מדיניות, ואילו הימין מתנגד לכך, הרי מבחינה מעשית פינוי ההתנחלויות נעשה על ידי מנהיגי ימין - מנחם בגין בפינוי סיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים ואריאל שרון בפינוי רצועת עזה וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. צעדים אלה זכו לתמיכה של ארגוני השמאל ולהתנגדות של הימין.