יעקב מאיר

הרב יעקב מאיר
Rabbi Yaakov Meir.jpg
הרב יעקב מאיר בתמונה משנת 1936 לערך
תאריך לידהז' באייר ה'תרט"ז
מקום לידהירושלים
תאריך פטירהט' בסיוון ה'תרצ"ט (בגיל 83)
מקום קבורהבית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה לועזי12 במאי 1856
תאריך פטירה לועזי26 במאי 1939
תחומי עיסוקראשון לציון
תפקידים נוספיםשד"ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב מאיר בשנת 1936 לערך
מודעת ברכה לרגל היבחרו לרב ראשי, 1906
תמונתו של רבי יעקב מאיר על גבי בול של רשות הדואר
לווייתו של הרב הראשי יעקב מאיר במורד רחוב יפו, ירושלים, מאי 1939

הרב יעקב מאיר (ז' באייר ה'תרט"ז, 12 במאי 1856ט' בסיוון ה'תרצ"ט, 26 במאי 1939), היה הראשון לציון, והרב הספרדי הראשי הראשון של ארץ ישראל במסגרת הרבנות הראשית, וכן היה גם שד"ר לפני תפקידיו הרבניים.

קורות חייו

נולד בירושלים. למד אצל הרב מנחם בכר יצחק, ובגיל 15 החל ללמוד אצל המקובל רבי אהרון רבנו עזריאל, זקן מקובלי ישיבת "בית אל".

בגיל 16 נישא לרחל למשפחת יצחקי, ובשנים הראשונות לאחר נישואיו המשיך לעסוק בתורה. תוך כדי לימודיו נמשך לעסקנות. בשנת תרל"ט (1879), נמנה עם מייסדי חברת "ביקור חולים" אשר ייסדה את בית החולים משגב לדך בירושלים. הרב מאיר שימש כגבאי הראשי של החברה.

בשנת תרמ"ב (1882), שימש כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים לבוכארה. היה בין הבודדים שבשלוחי ירושלים שהגיעו למדינה זו. יהודי בוכארה קיבלוהו בכבוד רב וקראו בשמו לכל ילדיהם, שנולדו בימי שהותו אצלם. הוא התקין להם כמה תקנות בענייני דת ועודד את עלייתם לא"י, השפעתו על יהודי בוכארה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו. משנת תרמ"ט (1889) ואילך, יהודי בוכארה החלו לעלות לירושלים בהמוניהם, והיות והרב מאיר היה מעורה בצרכי התיישבותם בירושלים, הם בחרו בו לאחד משבעת טובי השכונה.

בשנת תרמ"ה (1885), יצא בשליחות ישיבת המקובלים "בית אל", לצפון אפריקה ומשהצליח בשליחותו זו נשלח על ידי כוללות הספרדים לאותן מדינות. בשליחות זו שהה גם באלג'יר שם נתן הסכמתו לספר "פתשגן הכתב" שהוא תרגום ערבי לספר הנפוץ "מעם לועז". בתמוז תרמ"ז (1887) חזר לירושלים.

בשנת תרמ"ח (1888) נבחר הרב מאיר לוועד העדה הספרדית, והתמנה כחבר בית הדין של הרב יעקב שאול אלישר, רבה של ירושלים. כחבר הוועד סייע בהקמת שכונות, כגון: עזרת ישראל, ימין משה ושכונת הבוכרים.

הרב מאיר פעל לקירוב עדות הספרדים והאשכנזים, ואחת מפעולותיו בעניין הייתה הקמת אגודה בשם "התאחדות", המורכבת מספרדים ואשכנזים, ובהשתדלותם הוכר הרב נפתלי הירץ הלוי כרבה של יפו. הרב מאיר אף סייע להקמת בית החולים שער ציון (יפו).

הרב מאיר שם לו למטרה להחיות את הלשון העברית ולהפיצה. לשם כך הוא ייסד יחד עם הרב חיים הירשנזון את חברת "שפה ברורה", אליה הצטרפו מאוחר יותר אליעזר בן יהודה וחבריו. חברה זו הסתובבה בבתי הספר, ב"חדרים" ובישיבות, לימדה עברית ועודדה את לימוד השפה. הרב מאיר היה חבר בהרכב הראשון של ועד הלשון העברית, הגוף שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית.