כלי אבן

Incomplete-document-purple.svgיש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
כלי אבן
שאריות ייצור: ליבה של כוס אבן מתקופת בית שני
מחצבה וסדנה ליצור כלי אבן מתקופת בית שני, סמוך לכביש ירושלים - מעלה אדומים

כלי אבן הוא, במובן הכללי, כל סוג של כלי עשוי מחומר סלעי.

כלי אבן פרהיסטוריים

למרות העובדה שתרבויות המסתמכות על כלי אבן מתקיימות עד יום זה, מרבית כלי האבן מקושרים עם תרבויות פרה-היסטוריות שחדלו להתקיים. כלי אבן עשויים להיווצר מסוגים שונים של אבן, ונחלקים לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת האבנים השבביות וקבוצת האבנים הכתושות.

הקבוצה הראשונה לרוב הורכבה מהאבנים הקשות ביותר שניתן למצוא באופן טבעי באזור, כגון אבני צור, כלקדון ואובסידיאן, אם כי ניתן לפעמים למצוא גם אבנים לא-מקומיות, כתוצאה ממסחר וייבוא. אחת הדרכים המקובלות ליצירת כלי אבן מסוג זה היא בתהליך הרדקציה הליטית. תהליך שבו, דרך הטחת חפצים באבן והורדת הציפוי מגרעין הסלע, מובאת האבן לכדי חידוד. טכניקה יותר מתוחכמת של רדקציה משתמשת בשני סוגים של פטישים, גס ודק, זה אחר זה, במטרה ליצור כלי יותר חד ומדויק. מרבית החברות הקדם-מתכתיות נהגו להשתמש בזן זה של כלי אבן, עקב קלות הכנתו ונשיאותו.

עם זאת, בתקופת הבית השני היו כלי אבן נפוצים ביותר בקרב בעלי היכולת בארץ ישראל, זאת עקב מעמדם ההלכתי המיוחד לפיו אינם מקבלים טומאה, וכך היו בעלי תוחלת חיים ארוכה ביותר בשונה מכלי חרס אותם היו שוברים בכל עת שנטמאו.

קבוצת האבנים הכתושות אופיינה, בין השאר, בסוג הסלעים שהיוו חומרי גלם לשיטה: אבנים כאבני הבזלת ומיני הריוליט. אבנים אלו לא הותאמו לתהליך הרדקציה הליטית. כלים מסוג זה הוכיחו שימושיים בתהליכי שחיקת צמחים. עיבודם היה תהליך ארוך של שחיקה כנגד כלים אחרים, תהליך שכלל שימוש במים.

סוג נוסף של אבנים שיכולות להחשב כממצא ארכאולוגי הן האבנים שנתבקעו עקב חימום מכוון בידי האדם.