כנסיית הקבר

Disambig RTL.svg המונח "כנסיית התחייה" מפנה לכאן. לערך העוסק בכנסיית התחייה באבו גוש, ראו המנזר הבנדיקטיני באבו גוש.
כנסיית הקבר
Ναός της Αναστάσεως
Jerusalem Holy Sepulchre BW 19.JPG
הכניסה הראשית אל כנסיית הקבר
מידע על המבנה
סוגכנסייה
כתובתהרובע הנוצרי
עירירושליםירושליםירושלים
מדינהישראלישראל  ישראל
סיום הבנייההמאה ה־12 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות31°46′42″N 35°13′47″E / 31°46′42″N 35°13′47″E / 31.778444444444; 35.22975 
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
כנסיית הקבר
כנסיית הקבר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פנים כנסיית הקבר, אפריל 2009

כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הממוקמת באתר שמרבית המסורות הנוצריות רואות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסופה של "ויה דולורוזה". מקום זה מזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם" (הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ג, 33). מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

זיהוי האתר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גבעת הגולגולתא
מפת הרובע הנוצרי
האתרים המרכזיים בחתך אורך של הכנסייה. השטח האפור מציין את צורתו המשוערת של הסלע, שיושר לשם בניית הכנסייה.
כנסיית הקבר, מבט כללי, צילום משנת 1858
כנסיית הקבר, צילום משנת 1938

על פי המסורת הנוצרית שימש אתר הכנסייה כמקום התרחשותם של כמה מן האירועים האחרונים בחייו של ישו. ראשית, הנצרות זיהתה מקום זה עם מקום צליבתו של ישו, המכונה בברית החדשה "גלגלתא":

אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ׃ וַיִּשָּׂא אֶת־צְלוּבוֹ וַיֵּצֵא אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת וּבִלְשׁוֹנָם גָּלְגָּלְתָּא׃ וַיִּצְלְבוּ אֹתוֹ שָׁמָּה וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עִמּוֹ מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וְיֵשׁוּעַ בַּתָּוֶךְ׃ וּפִילָטוֹס כָּתַב עַל־לוּחַ וַיָּשֶׂם עַל־הַצְּלוּב וְזֶה־דְּבַר מִכְתָּבוֹ יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃

לאחר מותו הונח ישו בקבר חצוב בסלע שנבנה עבור יוסף הרמתי. קבורה בקבר של אדם זר נועדה לענות על איסור הלנת המת בהלכה היהודית.[1] לאחר שלושה ימים הגיעו אל הקבר מרים, אם ישו ומרים המגדלית ומצאו את הקבר פתוח וריק. באוויר הורגש ריח ורדים ובמקום עמד מלאך שבישר להן על קימתו של ישו לתחייה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ׃ וְאַתֵּן לֵכְנָה וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו וּלְפֶטְרוֹס כִּי הוֹלֵךְ הוּא לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָכֶם׃ וַתְּמַהֵרְנָה לָצֵאת וַתְּנוּסֶינָה מִן־הַקֶּבֶר כִּי אֲחָזָתַן רְעָדָה וְתִמָּהוֹן וְלֹא־הִגִּידוּ דָבָר לְאִישׁ כִּי יָרֵאוּ:

הברית החדשה איננה נותנת תיאור ברור של מיקום הצליבה.[3] זיהוי מקום הצליבה והקבורה המדויק מיוחס להלנה, אמו של הקיסר הרומי-ביזנטי קונסטנטינוס, שביקרה בירושלים בשנת 326. מורה דרך מקומי הראה לה את מקום הקבורה וכמה שרידי צלב שיוחסו לישו. בעקבות כך קידשה הלנה את המקום, ולימים אף הקימה עם בנה במקום את כנסיית הקבר.

גילוי הצלב נתפש כקשור אל השלטון וכעדות לאדיקותו הדתית. דוגמה לכך אפשר למצוא במכתב שחיבר בשנת 351 קירילוס מירושלים, אל קונסטנטיוס השני, בנו של קונסטנטין:

בזמן [שלטונו] של אביך המבורך והזכור לטוב, שרידי עץ הצלב נמצאו בירושלים. בעזרת חסד האל, שהוענק בעקבות מסירות חיפושו האצילי, התגלו המקומות הקדושים הנסתרים.

קירילוס, בישוף ירושלים, מכתב לקונסטנטינוס, 3

דעת המצדדים בזיהוי האתר כמקום הצליבה נתמכת בארכאולוגיה ובמחקר ההיסטורי, שכן באזור זה הייתה מחצבה נטושה, המיוחסת למאות 9-8 לפנה"ס, והוא שכן מחוץ לחומה השנייה של העיר בשנות העשרים והשלושים של המאה הראשונה לספירה (זמן צליבתו של ישו). ייתכן כי איכותו הנמוכה של סלע הגולגולתא עצמו כאבן בנייה מהווה את הסיבה לשימוש בו כאתר צליבה ולהשתמרותו. גם זיהויו כאתר הקבורה מתקבל על הדעת, כיוון שנמצאו במקום גם "קברי כוכים" יהודיים חצובים בסלע מתקופת בית שני. אולם, חלק מן החוקרים טוענים שלא ייתכן שזהו מקום צליבה רומי, שכן אזור הרובע הנוצרי של ימינו היה מאוכלס ברובו באותה עת (לכן אגריפס הראשון החליט להקיף את כל השטח בחומה השלישית בשנת 40 לספירה, כעשר שנים לאחר הצליבה), כלומר לא ייתכן שהרומאים היו ממקמים אתר צליבה בפרבר מאוכלס של ירושלים.

לא כל הנוצרים מקבלים את הזיהוי; מספר זרמים פרוטסטנטים טוענים כי כנסיית הקבר לא מתאימה לתיאורים בברית החדשה המתארים גבעה וגן, ולכן הם מזהים את גבעת הגולגולתא עם גן הקבר - מערת קבורה חצובה השוכנת כקילומטר צפונית לכנסיית הקבר, מחוץ לחומות העיר העתיקה. זיהוי זה חדש יחסית, והוא החל בשלהי המאה ה-19. עם זאת, מחקר מודרני שנערך בשנות ה-70 של המאה ה-20 תארך את הקברים שבגן הקבר לתקופת בית ראשון, מאות שנים לפני תקופתו של ישו.