לב המאפליה

לב המאפליה
Heart of Darkness
לב המאפליה.jpg
עטיפת מהדורה עברית של "לב המאפליה" בהוצאת ספרית פועלים
מידע כללי
מאתג'וזף קונרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאהמגזין בלקווד עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה1899 עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר הבאלורד ג'ים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לב הַמַּאְפֵּלְיָה (תרגומים נוספים: לב האפלה, לב החשכה; באנגלית: Heart of Darkness) היא נובלה מאת הסופר הבריטי ג'וזף קונרד. עלילת הספר מתרחשת בסוף המאה ה-19, בתקופת הקולוניאליזם האירופי. היא מתארת את מסעו של מרלו במעלה נהר קונגו בשליחותה של חברה בלגית העוסקת במסחר בשנהב, בחיפושו אחר הסוכן קורץ. הנובלה פורסמה לראשונה בכתב העת Blackwood Magazine בשנת 1899, והופיעה כספר בשנת 1902.[1] היא נחשבת לאחד מהרומנים הקצרים הגדולים והמשפיעים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית, ולחיבורו הידוע ביותר של קונרד.[2] "לב המאפליה" היא אחת מהיצירות המרכזיות והמדוברות ביותר בשיח הפוסט-קולוניאלי.

הרקע לכתיבת "לב המאפליה"

הספר נכתב בתקופת השיא של האימפריאליזם האירופי, והוא אחד מהיצירות המרכזיות מתוך ה קנון הספרותי של ה סופרים הקולוניאליים. כינוי זה מתייחס לקבוצת סופרים מערביים שחיו בתקופה הקולוניאלית, ואשר חלקם, ובתוכם קונרד, הכירו את הנעשה בקולוניות האירופאיות מכלי ראשון. במקרים רבים, כתיבתם מתארת את המציאות הקולוניאלית מתוך עמדה אמביוולנטית כלפיה.[3]

הקולוניאליזם האירופי ומתנגדיו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קולוניאליזם

קולוניאליזם הוא מונח המתאר יחסי שליטה של מיעוט פולשים זרים על אוכלוסייה מקומית המהווה את הרוב. במצב זה המדיניות השלטונית המשפיעה על ההיבטים היסודיים ביותר של חיי התושבים המקומיים, נקבעת על פי אינטרסים חיצוניים של השליטים הקולוניאליים, כאשר תהליך קבלת ההחלטות נעשה במרכזי השלטון המרוחקים של המעצמה הכובשת.[4] הקולוניאליזם האירופי, שראשיתו בעידן התגליות שהחל במאה ה-15, הגיע לשיאו בסוף המאה ה-19. ערב מלחמת העולם הראשונה כרבע מאוכלוסיית כדור הארץ הייתה נתונה תחת שליטתה של אחת ממדינות אירופה.[5] הכובשים האירופים תפסו את עצמם עליונים מבחינה תרבותית על-פני אוכלוסיות המקור בארצות הכבושות, ולפיכך ראו עצמם זכאים לשלוט בהם.[6] העמים הכבושים על ידיהם נתפסו בעיניי האירופים כפראים או כברברים, וכנחותים מבחינה גזעית. לקולוניאליזם האירופי נלוותה אידאולוגיה שגרסה את הצורך בתִרבותם בחינוכם מחדש של עמי אפריקה הברברים, בפן הדתי ובפן החילוני-אזרחי.[7] ממשלות המעצמות האירופאיות עמלו להטמיע אידאולוגיה זו בדעת הקהל באירופה באמצעות מנגנוני תעמולה, שנועדו להצדיק את המדיניות הקולוניאליסטית.[8] ההנחה בדבר עליונות האדם הלבן והאמונה בצדקת משימת תרבות העמים הכבושים הייתה הדעה הרווחת באירופה בעידן הקולוניאלי. עם זאת, קמו באירופה מתנגדים לכיבושים הקולוניאליים. בין הבולטים מביניהם היה העיתונאי הבריטי אדמונד מורל שמחה על גזל האדמות, הניצול הכלכלי והטבח שבוצעו בקרב העמים האפריקנים הכבושים בחסות הקולוניאליזם. מחאה חריפה במיוחד כוונה כנגד שלטון האימים של ליאופולד השני בקונגו.[9]

קונגו תחת שלטונו של ליאופולד השני

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קונגו הבלגית

קונגו הוכנסה תחת כיבוש קולוניאליסטי בעקבות שאיפות ההתפשטות של המלך הבלגי ליאופולד השני. ליאופולד פעל באפיקים דיפלומטיים, במנותק מהממשלה הבלגית שלא הייתה מעוניינת בהקמת קולוניות, על-מנת להשיג לעצמו שטחים ביבשת אפריקה. את האזור שנפל בחלקו ושעליו שלט במישרין הוא כינה "מדינת קונגו החופשית".[10] כוונותיו המוצהרות של ליאופולד השני בעניין אפריקה תאמו את התעמולה הקולוניאליסטית. בנאום שנשא בבריסל בשנת 1876, הכריז כי מטרתו היא "לפתוח בפני התרבות את המקום היחיד בעולמנו שאליו לא חדרה הנצרות, ולהבקיע דרך בחשכה הסוגרת על האוכלוסייה כולה".[11] בפועל, ליאופולד השליט בקונגו משטר עריץ ואכזרי שתכליתו הייתה ניצול כלכלי של האוכלוסייה המקורית, בעיקר במסגרת ענף ייצור הגומי. התושבים האפריקניים הועסקו בתנאי עבדות גמורה, והופעלה כנגדם אלימות מזעזעת: העונשים שננקטו כנגדם כללו הוצאה להורג וכריתת ידיים. תחת שלטונו של ליאופולד מתו או הוצאו להורג אלפי בני-אדם.[12] זוועות הכיבוש הבלגי בקונגו ממחישות את הפער החריף שהתקיים לא פעם בין הצהרות התעמולה הקולוניאליסטית, ובין המציאות האמיתית ששררה בקולוניות.

מסעו של קונרד במעלה נהר קונגו

ג'וזף קונרד היה ימאי בצי הסוחר הבריטי במשך כ-16 שנה. הרומן "לב המאפליה" נכתב בהשפעת חוויותיו של קונרד עצמו במהלך מסע במעלה נהר קונגו, שאליו יצא בשליחותה של חברת מסחר בלגית בשנת 1890, בתקופת שלטונו ליאופולד השני. בין עלילת הרומן ובין מסעו של קונרד בנהר קונגו מתוחים מספר קווי דמיון.[13] עלילת הרומן בדיונית, גם קונרד עצמו העיר שהיא מהווה "התנסות מופרזת מעט (ורק מעט במאוד) בחריגתה מן העובדות הממשיות של ההתרחשות".[14]