ליגת ה-NBA

NBA
Basketball current event.svg עונת 2017/2018 ב-NBA
סמל ליגת ה-NBA
שם מלאNational Basketball Association
תחוםכדורסל
ארגוןהתאחדות הכדורסל הלאומית
מדינותארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
קנדהקנדה  קנדה
קבוצות30
קומישנראדם סילבר
שנת הקמה1946
שמות קודמיםמיזוג של ליגת ה-BAA וליגת ה-NBL
אלופה נוכחיתגולדן סטייט ווריורס
מירב הזכיותבוסטון סלטיקס (17)
מפעל מקבילליגת ה-WNBA
מפעל נמוךליגת הפיתוח של ה-NBA
האתר הרשמי של ליגת ה-NBA

ליגת ה-NBA (קרי: אן-בי-איי) היא ליגת הכדורסל הבכירה של ארצות הברית וקנדה, ונחשבת לליגת הכדורסל הטובה בעולם. הליגה מנוהלת על ידי "התאחדות הכדורסל הלאומית" (National Basketball Association), ומשחקות בה 30 קבוצות – 29 בארצות הברית, ואחת בקנדה. אלופת הליגה הנוכחית (2017) היא קבוצת גולדן סטייט ווריורס.

היסטוריה

הקמת הליגה והמיזוג (1946-1956)

אולם המייפל ליף גארדנס שבטורונטו אירח את משחק הבכורה של ליגת ה-BAA ב-1 בנובמבר 1946.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליגת ה-BAA

ליגת ה-BAA‏ (Basketball Association of America, התאחדות הכדורסל האמריקנית), שהפכה מאוחר יותר ל"ליגת ה-NBA", נוסדה בשנת 1946, ו מוריס פודולוף, ששימש גם כנשיא ליגת ההוקי קרח AHL, מונה לנשיאה. בשונה מניסיונות קודמים להקים ליגת כדורסל ארצית, ליגת ה-BAA הייתה הראשונה שקיימה את רוב משחקיה באולמות גדולים בערים גדולות, כגון המדיסון סקוור גארדן וה בוסטון גארדן. הליגה כללה 11 קבוצות ששיחקו 60 משחקים בעונה הסדירה, לפני שהתחרו בסדרות פלייאוף שקבעו את זהות האלופה. ב-1 בנובמבר 1946, במשחק הבכורה של ליגת ה-BAA, קבוצת ניו יורק ניקרבוקרס ניצחה את טורונטו האסקיז בתוצאה 68-66 בפני 7,090 צופים במייפל ליף גארדנס שבטורונטו. אוזי שכטמן מהניקרבוקרס קלע את הסל הראשון במשחק, שנחשב לסל הראשון שנקלע בתולדות ליגת ה-NBA.[1] באליפות הראשונה בתולדות הליגה זכתה פילדלפיה ווריורס (כיום "גולדן סטייט ווריורס"), לאחר שגברה בסדרת הגמר על שיקגו סטאגס בתוצאה 4-1.[2]

בשנותיה הראשונות, איכות הקבוצות בליגת ה-BAA לא עלתה על זו של קבוצות בליגות כדורסל מקבילות, אך הצטרפות מספר קבוצות חזקות בעונת 1948/1949 - פורט ויין פיסטונס, אינדיאנפוליס ג'טס, מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס - העלתה משמעותית את רמת המשחק והפכה את ה-BAA ליעד מועדף על שחקני מכללות שרצו להפוך למקצוענים.

בשנת 1949, בסיום עונתה השלישית, החליטה ליגת ה-BAA על מיזוג עם ליגת ה-NBL והקמת ליגת ה-NBA. הליגה החדשה קיבצה שש קבוצות מליגת ה-NBL, עשר מקבוצות ה-BAA והוסיפה את קבוצת אינדיאנפוליס אולימפיאנס כדי ליצור ליגה של 17 קבוצות בסך הכול.[3] נכון ל-2015, פועלות בליגת ה-NBA שש קבוצות שלקחו חלק בליגת ה-BAA. לרוב, ליגת ה-NBA מחשיבה את ליגת ה-BAA כחלק מההיסטוריה שלה עצמה.[4]

בעונת 1950/1951 הצטמצם מספר קבוצות הליגה ל-11, במגמה שנמשכה עד עונת 1954/1955, בסיומה נותרו ב-NBA‏ 8 קבוצות בלבד. בתקופה זו הפכה קבוצת מיניאפוליס לייקרס, בראשות הסנטר ג'ורג' מיקן, לקבוצה הדומיננטית הראשונה ב-NBA, כשזכתה בחמש אליפויות בשש עונות (1950-1949, 1954-1952).[5]

במטרה להגביר את קצב המשחק ב-NBA, בעונת 1954/1955 נעשה לראשונה שימוש בשעון זריקות המחייב את קבוצת ההתקפה לזרוק לסל תוך 24 שניות. היה זה שינוי אחד מבין מספר שינויים נוספים בחוקת הכדורסל שנכנסו לתוקף, כגון הגדרת "אזור הצבע", בו אסור לשהות יותר משלוש שניות, שיצרו מהפכה בליגת ה-NBA. ממוצע הנקודות לקבוצה בתקופה שקדמה לשעון הזריקות עמד על כ-79.5 נקודות למשחק, וכבר בעונת 1954/55 עלה הממוצע של הקבוצות לכ-93.1 נקודות למשחק.[6]

עלייתה של בוסטון סלטיקס והתרחבות הליגה (1957-1978)

בעונת 1956/1957 החל לעלות כוחה של קבוצת בוסטון סלטיקס, בעיקר בשל בחירתו בדראפט של הסנטר ביל ראסל. ראסל, יחד עם רכז הקבוצה בוב קוזי והמאמן רד אאורבך, הפך את הסלטיקס לקבוצה הדומיננטית בליגה במהלך שנות ה-60; עד עונת 1969 זכתה בוסטון ב-11 אליפויות, מתוכן שמונה רצופות (1966-1959) שקבעו את רצף האליפויות הארוך בתולדות ה-NBA. בדראפט 1959 בחרה פילדלפיה ווריורס את הסנטר וילט צ'מברליין, שהפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה וקבע שיאי נקודות למשחק (100) וריבאונדים למשחק (55) שלא נשברו עד היום. היריבות שהתפתחה בין ראסל וצ'מברליין, שני השחקנים הטובים באותה תקופה אשר התמודדו זה מול זה בשמונה סדרות פלייאוף, נחשבת לאחת היריבויות הגדולות בתולדות הספורט האמריקאי.[7] עם פרישתו של ראסל ב-1969, איבדו הסלטיקס מכוחם וחדלו לשלוט בליגה. בשנות ה-70, לראשונה מאז עונותיה הראשונות של הליגה, לא הייתה אף קבוצה דומיננטית במיוחד ושמונה קבוצות שונות זכו באליפות. במהלך אותה תקופה התרחבה הליגה בצורה משמעותית; בין עונות 1961 ל-1971 הצטרפו 9 קבוצות חדשות, אשר העמידו את ה-NBA עם 17 קבוצות בסך הכול.

בשנת 1967 הוקמה ליגת ה-ABA, שהיוותה ליגה מקבילה ומתחרה ל-NBA. התחרות בין הליגות על צופים וחוזי שידור הובילה למאבק על גיוס מיטב הכדורסלנים. כוכב התיכונים הגדול של התקופה, לו אלסינדור (שנודע כ"כרים עבדול-ג'באר"), אמנם בחר להצטרף ל-NBA, אך ליגת ה-ABA משכה אליה שחקנים מובילים רבים, כגון ג'וליוס אירווינג, ג'ורג' גרווין, ריק בארי ומוזס מלון. המאבק בין הליגות על גיוס שחקנים סייע להגדלת התחרותיות בענף והוביל בסופו של דבר לשיפור ניכר בתנאי העסקה של הסגל המקצועי בענף, בהם שחקנים ושופטים. בשנת 1971, כחלק מחגיגות 25 השנה לייסוד ליגת ה-NBA, הציגה הליגה לוגו חדש, שעוצב בהשראת הלוגו של ליגת הבייסבול האמריקאית. דמותו של כוכב הלייקרס, ג'רי וסט, שימשה כמודל ללוגו המציג צללית לבנה של שחקן כדורסל על רקע אדום וכחול. ב-1976, בשל מחסור בחוזי שידור טלויזיוניים והפסדים כספיים כבדים, חדלה ליגת ה-ABA להתקיים כגוף עצמאי והיא התמזגה לתוך ה-NBA. ארבע מקבוצות ה-ABA - סן אנטוניו ספרס, דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס וניו יורק נטס - הצטרפו ל-NBA שכללה 22 קבוצות לאחר המיזוג. בסוף שנות ה-70, הפופולריות של ה-NBA הייתה בשפל שהתבטא באחוזי רייטינג נמוכים ותפוסת אולמות נמוכה, בין היתר בשל פרשיות סמים רבות שהעמידו את הליגה באור שלילי.

פריחת הכדורסל המודרני (1979-1999)

עונת 1979/1980 נחשבת בעיני רבים כתחילתו של הכדורסל המודרני - המאופיין במשחק מהיר ומהנה לצפייה - בעקבות כניסתם לליגה של שניים מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA - מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. ג'ונסון ובירד נודעו ביריבות הגדולה ביניהם, שהחלה עוד כאשר נפגשו בגמר טורניר אליפות המכללות ב-1979, ונמשכה כשהשניים הובילו את קבוצותיהם פעם-אחר-פעם להתמודדויות בסדרת הגמר של ה-NBA. במהלך שנות ה-80 הוביל ג'ונסון את הלייקרס, יחד עם כרים עבדול ג'באר, לחמש אליפויות, בעוד בירד זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס. הצטרפותם של בירד וג'ונסון ל-NBA תרמה רבות לצמיחה בפופולריות של הליגה: לאחר עשור בו סבלה הליגה מרמת עניין נמוכה ומירידה באחוזי הרייטינג, צמח דור אוהדים חדש בעקבות הגעתם לליגה והיריבות שהתפתחה ביניהם.[8] גורם נוסף שהגביר את הפופולריות של הליגה בתקופה זו הוא הוספת קשת השלוש שהייתה נהוגה בליגת ה-ABA, במטרה לעזור לשחקנים הנמוכים לקלוע יותר, לרווח את משחק ההגנה ולעודד משחק מהנה יותר לצפייה.

בשנת 1984 הצטרפו ל-NBA עוד שתיים מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתולדות הליגה - הקומישינר הנכנס דייוויד סטרן, וכוכב השיקגו בולס מייקל ג'ורדן, שנחשב לשחקן הכדורסל הטוב בכל הזמנים.[9] ג'ורדן אמנם כשל בניסיונו להוביל את הבולס לאליפות בשנותיו הראשונות בליגה, אך יכולותיו האתלטיות והווירטואוזיות הגבירו את העניין ב-NBA ברחבי אמריקה ואף מחוצה לה. דייוויד סטרן, במסגרת תפקידו כמנכ"ל הליגה החדש, החל במהפכה שיווקית וניהולית שכללה מספר יוזמות מוצלחות, כגון קביעת תקרת שכר לליגה (על מנת להגביר את השוויון בין הקבוצות), החלת בדיקות סמים נוקשות לשחקני הליגה וקידומי מכירות אינטנסיביים בשיתוף עם חברות מסחריות.

בשנים 1989-1988 נוספו לליגה קבוצות שארלוט הורנטס, מיאמי היט, אורלנדו מג'יק ומינסוטה טימברוולבס, שהרחיבו את מספר קבוצות ה-NBA ל-27 בסך הכול.

מייקל ג'ורדן במדי שיקגו בולס. זכה עם הקבוצה בשש אליפויות NBA.

בתחילת עונת 1991/1992 חשף מג'יק ג'ונסון במפתיע כי הוא נשא את נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס, והודיע על פרישה ממשחק.[10] פרישתו של ג'ונסון, יחד עם זו של בירד בסיום אותה עונה, השאירה את ה"שליטה" בליגה בידי ג'ורדן והבולס, שזכו בשש אליפויות תוך שמונה שנים (1993-1991, 1998-1996). את פרישתו הזמנית של ג'ורדן בין עונות 1993 ל-1995 ניצלה קבוצת יוסטון רוקטס, בהובלת הסנטר האקים אולאג'ואן, לזכייה בשתי אליפויות (1995-1994). בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת 50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו שנקראו "50 האגדות".[11]

המאה העשרים ואחת

לאחר פרישתו השנייה של ג'ורדן ופירוק סגל הקבוצה של הבולס בסוף עונת 1998, חזרה הלייקרס להיות אחת הקבוצות המובילות בליגה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות (2002-2000). השחקנים הבולטים בשורותיה היו הסנטר שאקיל אוניל והקלע קובי בראיינט, ומאמנה היה פיל ג'קסון.[12] לאחר עזיבתו של אוניל וצירופו לקבוצה של הפורוורד הספרדי פאו גאסול, זכו הלייקרס בשתי אליפויות נוספות בעונות 2010-2009.[13] קבוצה בולטת נוספת בתקופה זו היא הסן אנטוניו ספרס, שזכתה בחמש אליפויות (1999, 2003, 2005, 2007, 2014) בהדרכתו של המאמן גרג פופוביץ' ובהובלתו של הפורוורד טים דאנקן.[14] בסך הכול, הלייקרס והספרס חלקו ביניהן 10 אליפויות בין עונת 1999 ל-2014, ומלבדן, הקבוצה היחידה שזכתה ביותר מאליפות אחת בתקופה זו היא מיאמי היט, שזכתה בתואר שלוש פעמים; בעונת 2005/2006 הובילו דוויין וייד ושאקיל אוניל את ההיט לאליפות הראשונה בתולדותיה, ובעונת 2010/2011 חברו אל וייד צמד הכוכבים לברון ג'יימס וכריס בוש, שעזרו למועדון לזכות בשתי אליפויות נוספות בעונות 2013-2012ׂׂׂׂ.[15]

קבוצות נוספות שזכו באליפות בשנות ה-2000 הן דטרויט פיסטונס המאוזנת (2004), בוסטון סלטיקס של "שלושת הגדולים" - פול פירס, קווין גארנט וריי אלן (2008), דאלאס מאבריקס בהובלת הפורוורד הגרמני דירק נוביצקי (2011) וגולדן סטייט ווריורס בהובלת ה-MVP של הליגה סטפן קרי (2015). בעונת 2015/2016 המשיכה גולדן סטייט להפגין דומיננטיות כשרשמה את מאזן העונה הסדירה הטוב בתולדות ה-NBA‏, 73-9.[16] מאזן היסטורי זה לא סייע לה לזכות באליפות באותה עונה, שבה נוצחה בסדרת הגמר על ידי קליבלנד קאבלירס בהנהגת לברון ג'יימס וקיירי אירווינג. זכייה זו באליפות הליגה הייתה לזכייה הראשונה של הקאבלירס בתואר מאז ומעולם. בעונת 2016/2017 הייתה ברורה בדומיננטיות של גולדן סטייט ווריורס וקליבלנד קאבלירס; שתיהן הפכו לראשונות להיפגש שלוש פעמים ברציפות בסדרת הגמר ושתיהן רשמו מאזן 8-0 בתום שני סיבובי פלייאוף. גולדן סטייט אף הרחיקה לעשות ורשמה את הפלייאוף הטוב בהיסטוריה: 16 ניצחונות והפסד רק במשחק פלייאוף אחד, בסדרת הגמר לקליבלנד, וסיימה עם מאזן 16-1.

Other Languages
адыгабзэ: NBA
žemaitėška: NBA
беларуская (тарашкевіца)‎: Нацыянальная баскетбольная асацыяцыя
bosanski: NBA
català: NBA
dansk: NBA
Ελληνικά: NBA
eesti: NBA
euskara: NBA
furlan: NBA
Gaeilge: NBA
italiano: NBA
日本語: NBA
Kurdî: NBA
مازِرونی: ان‌بی‌ای
Oromoo: NBA
srpskohrvatski / српскохрватски: NBA
slovenščina: NBA
српски / srpski: NBA
тоҷикӣ: НБА
vèneto: NBA
中文: NBA
Bân-lâm-gú: NBA
粵語: NBA