מבצע ברברוסה

מבצע ברברוסה
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
German troops crossing the Soviet border.jpg

חיילים גרמנים חוצים את הגבול ביום הפלישה לברית המועצות, 22 ביוני 1941
תאריך התחלה:22 ביוני 1941
תאריך סיום:5 בדצמבר 1941
משך הסכסוך:23 שבועות ו-6 ימים
קרב לפני:פלישת מדינות הציר ליוגוסלביה ויוון
קרב אחרי:הקרב על מוסקבה
מקום:ברית המועצות
עילה:ללא עילה אמיתית. מתקפת פתע במטרה להשיג לגרמניה מרחב מחיה
תוצאה:לא הושגה הכרעה צבאית במערכה נגד ברית המועצות, למרות שהצבא האדום ספג אבידות כבדות ביותר.
שינויים בטריטוריות:מרבית שטחי ברית המועצות באירופה נפלו בידי גרמניה
הצדדים הלוחמים

ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות

ראשי מדינה
גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתאדולף היטלר ברית המועצותברית המועצותיוסיף סטלין 
מפקדים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתולטר פון בראוכיטש
גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתפרנץ האלדר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתוילהלם פון לב
גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתפדור פון בוק
גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתגרד פון רונדשטט
רומניהרומניהיון אנטונסקו
פינלנדפינלנדקארל גוסטף אמיל מנרהיים

ברית המועצותברית המועצותגאורגי ז'וקוב
ברית המועצותברית המועצותאלכסנדר ואסילבסקי
ברית המועצותברית המועצותסמיון בודיוני
ברית המועצותברית המועצותקלימנט וורושילוב
ברית המועצותברית המועצותסמיון טימושנקו

כוחות

3.9 מיליון חיילים (3.1 מיליון גרמנים), 4100 כלי רכב משוריינים, 4,389 מטוסים, 46 אלף קני ארטילריה

2,75 מיליון חיילים (כולל ביחידות הצי), 12,700 טנקים, 10,700 מטוסים, 52 אלף קני ארטילריה (במחוזות הצבאיים במערב ברית המועצות)

אבידות

כ-800 אלף נפגעים גרמנים (מתוכם כ-200 אלף הרוגים ונעדרים), 220 אלף נפגעים לצבאות הונגריה, רומניה ופינלנד, 2093 מטוסים, 2758 כלי רכב משוריינים (עד סוף 1941)

כ-4.3 מיליון נפגעים (מתוכם כ-3 מיליון הרוגים, נעדרים ושבויים), 10,600 מטוסים, 20,500 טנקים (עד סוף 1941)

Operation Barbarossa he.png

תוכנית הפלישה הגרמנית. החצים שחורים מסמלים את השלב הראשון, והלבנים את השלב השני
התקדמות הגרמנים בחזית המזרחית יוני 1941 - דצמבר 1941
הוראה מס' 21 - מבצע ברברוסה

מבצע ברברוסה הוא שם הקוד שניתן לתוכנית המבצעים, שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני, למלחמה נגד ברית המועצות ולכיבוש שטחה על ידי צבאות גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה. מטרת המבצע הייתה להכניע את ברית המועצות באמצעות השמדת כוחות הצבא האדום, כיבוש מרכזי השלטון של ברית המועצות, והשתלטות על משאביה הכלכליים והתעשייתיים. תוכנית המבצע קבעה שיש להשיג יעדים שאפתניים אלו תוך כארבעה חודשים בלבד, לפני כניסת החורף של שנת 1941, באמצעות שורת מבצעי בזק צבאיים.

ביום ראשון ה-22 ביוני 1941 (כ"ז בסיון תש"א), פלשו כשלושה מיליון חיילים של מדינות הציר, במסגרת שלוש קבוצות ארמיות, לתחומי ברית המועצות ללא כל התרעה מוקדמת, בהתאם לתוכנית "מבצע ברברוסה", ובכך פתחו בעימות צבאי קשה וממושך בין ברית המועצות למדינות הציר, שארך כמעט ארבע שנים (1941-1945). המתקפה הגרמנית הפתיעה לחלוטין את הנהגת ברית המועצות ואת הצבא האדום, ובמהלך החודשים הראשונים שלה, הצליח הצבא הגרמני להשתלט על חלקים גדולים משטח ברית המועצות האירופאית ולהנחיל שורת תבוסות קשות לצבא הסובייטי, והיה חשש שברית המועצות על סף קריסה טוטאלית. אולם אף על פי כן, היא נכשלה בהשגת יעדה העיקרי, הכנעת ברית המועצות.

מתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה, שהחלה בראשית דצמבר 1941, סתמה את הגולל על התוכנית הגרמנית להשיג הכרעה מהירה של המלחמה נגד ברית המועצות. הצלחת הצבא האדום לבלום את התקדמות הצבא הנאצי לעבר מוסקבה, ולאחר מכן אף לאלץ אותו לסגת מאות קילומטרים לאחור במסגרת קרב מוסקבה, הייתה אחת מנקודות המפנה המרכזיות במלחמת העולם השנייה.

תוכנית המתקפה הגרמנית

התוכנית למתקפת פתע צבאית של גרמניה הנאצית על ברית המועצות נשמרה בסוד. תכנון המבצע החל כבר ביולי 1940, לאחר השלמת כיבוש צרפת וארצות השפלה על ידי הוורמאכט, וקיבל תאוצה בדצמבר, לאחר שהוראה מספר 21 של היטלר קבעה כי הכוחות המזוינים הגרמניים צריכים להיות מוכנים לכיבוש ברית המועצות ולהכרעת הצבא האדום במבצע צבאי מהיר. בתוכנית נקבע כי יש להשלים את המבצע תוך 17 שבועות בלבד, לא רק כדי להקדים את תחילת "החורף הרוסי", ולהימנע מהצורך לנהל מערכה צבאית בתנאי אקלים קשים, אלא גם בגלל מגבלות המשאבים, שעמדו לרשות הצבא הגרמני.

קציני המטה הכללי, שהגו את תוכנית המתקפה, שנקראה בתחילה "מבצע אוטו", הציעו שהמתקפה על ברית המועצות תבוצע על ידי שלוש קבוצות ארמיות: קבוצת הארמיות המרכזית תעקוף את ביצות פריפייט מצפון ותתקדם ישירות לעבר מוסקבה, קבוצת הארמיות הצפונית תתקדם לעבר לנינגרד דרך המדינות הבלטיות, ואילו קבוצת הארמיות הדרומית תתקדם לעבר קייב מדרום פולין ומרומניה, ותכבוש את אוקראינה. הדרג העליון של הפיקוד הגרמני עבד על תוכנית זו במשך ארבעה חודשים, במהלכם נבחנו תוכניות המערכה בשורת משחקי מלחמה, אך היטלר לא היה מרוצה. הוא הזכיר למפקדי צבאו את גורל המערכה שניהל נפוליאון ברוסיה ב-1812, כאשר הצבא הצרפתי כבש את מוסקבה, אך לא הצליח להשמיד את הצבא הרוסי, או להשתלט על המשאבים הכלכליים של רוסיה, ובסופו של דבר נחל תבוסה ניצחת והושמד כמעט לחלוטין.

בראשית דצמבר 1940 החליט היטלר לשנות את תוכנית הפלישה לברית המועצות, והציע לקרוא למבצע המתוכנן בשם "מבצע ברברוסה", על שמו של פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאה ה-12. במסגרת הנחיה מס' 21 של הפיהרר מה-16 בדצמבר נקבע, שבשלב הראשון של המערכה, יתמקד הצבא הגרמני בהשמדת כוחות הצבא האדום מערבית לנהרות דנייפר ודווינה בשורת מבצעי כיתור, ולא יאפשר להם לסגת לעומק שטח ברית המועצות. התוכנית שמה דגש גם על השתלטות מהירה על המשאבים הכלכליים (תבואה, נפט, פחם ועפרות ברזל) ועל אזורי התעשייה העיקריים של ברית המועצות. הפלישה לברית המועצות נועדה להתבצע על ידי שלוש קבוצות ארמיות, בהתאם לתוכנית המקורית, אך הוחלט שכיבוש מוסקבה יתבצע בשלב מאוחר יותר של המערכה. קבוצת הארמיות המרכזית תכתר ותשמיד את כוחות הצבא האדום בביילרוסיה, אך לאחר שתגיע לסמולנסק, היא תפנה צפונה, תחבור לקבוצת הארמיות הצפונית, ותסייע לה לכתר ולחסל את כוחות הצבא האדום באזור הבלטי, לכבוש את העיר לנינגרד ולהשמיד את הצי הבלטי הסובייטי. במקביל, קבוצת ארמיות דרום, תנהל מערכת כיתור ענקית באזור אוקראינה, במטרה לכתר ולהשמיד את הכוחות הסוביטיים ממערב לנהר דנייפר.

בשלב השני של המערכה, שיתבצע רק לאחר השמדת הכוחות העיקריים של הצבא האדום במערב ברית המועצות, תמשיך קבוצת הארמיות הדרומית להתקדם מזרחה במטרה להשתלט במהירות על אגן הדונייץ, בעל החשיבות הכלכלית הגדולה, ולאחר מכן על שדות הנפט הסוביטיים באזור הקווקז. במקביל יתקפו קבוצות הארמיות המרכזית והצפונית את העיר מוסקבה, המרכז הפוליטי של ברית המועצות וצומת מסילות ברזל מרכזי. המתכננים הגרמנים העריכו, שהאיום על מוסקבה ימשוך למערכה את העתודות האחרונות של הצבא האדום ובכך יבטיח את השמדתו המוחלטת. לאחר כיבוש הבירה הסובייטית יתקדם הצבא הגרמני לקו העובר מארכנגלסק בצפון עד לאסטרחן בים הכספי. מקו זה יוכלו המפציצים הגרמניים להשמיד או לכל הפחות לשתק את מפעלי התעשייה הסוביטיים באזור הרי אוראל, האזור התעשייתי המשמעותי האחרון של ברית המועצות. הפיקוד הגרמני הניח, שלאחר השמדת עיקר כוחו של הצבא האדום והשלמת ההשתלטות על המשאבים הכלכליים והתעשייתיים במערב ברית המועצות, לא תוכל ברית המועצות להמשיך במלחמה לאורך זמן.