מדבר

תפוצת המדבריות בעולם.

מדבר (נקרא גם אזור צחיח) הוא אזור שהתנאים בו מאפשרים מחייה לאוכלוסייה קטנה מאוד של צמחים וחיות, אם בכלל. במרבית המדבריות יורדים משקעים מעטים. ניתן להגדיר אזור כמדברי אם יורדים בו פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה. כמות משקעים זו אינה מאפשרת חקלאות בעל - חקלאות המסתמכת על גשמים בלבד.

הגבול בין המדבר לאזור בעל אקלים אחר נקרא קו הצחיחות.

התאמות צמחים

צמחיית מדבר במקסיקו

עקב מיעוט המים, המביא להפחתת מסת הצמחים, ברוב המדבריות גם אוכלוסיית בעלי החיים קטנה יחסית לזו שבאזורים אחרים. מיעוט הצמחים מביא להפחתת האנרגיה הניתנת לניצול על ידי המערכת האקולוגית כולה. מעבר לזאת, אוכלוסיות הצמחים ובעלי חיים שכן מצויות במדבריות מכילות בעיקר מינים טקסונומיים בעלי התאמות ייחודיות לחיים במדבר. לנוף המדברי מאפיינים ברורים. בדרך כלל הקרקע היא חולית, סלע חשוף, או דיונות אך במדבריות קרים (למשל אנטארקטיקה) הנוף כולל רק קרח ושלג. במדבר קר- הצמחייה מסתכמת בטחב וחזזיות, ובמדבר חם- הצמחייה מתרכזת בנחלים ונאות מדבר. צמחי מדבר (חם) משתמשים באסטרטגיות שונות כדי לשרוד במדבר. בין האסטרטגיות ניתן למנות את השיטות הבאות:

  • עליהם של צמחים מדבריים רבים הם בשרניים, וכך היחס בין הנפח לשטח הפנים מאפשר את הפחתת האידוי ושמירת מים.
  • זרעים של צמחים מדבריים רבים נפתחים רק לאחר ירידת כמות גשם רבה, וכך הם לא מתחילים לנבוט מיד לאחר הגשם הראשון, כאשר אין עדיין ביטחון שהמשקעים יספיקו לגידולו המלא.
  • הצמחים מפתחים שורשים עמוקים מאוד, וכך מצליחים לאסוף את המים גם לאחר החלחול הראשוני.
  • צמחים מסוימים מצמיחים עלים במאונך כך שפניהם יופנו למזרח ולמערב. כך יוכלו להטמיע את אור השמש בבוקר ובערב אך לא בצהריים, כשהחום מרבי.
  • צמחי המלוח אוספים מלחים מהקרקע ואוגרים אותם בבלוטות מלח על פני עליהם. הבלוטות הלבנות מחזירות חלק ניכר מאור השמש והחום.
  • קוציהם של הקקטוסים הם למעשה עליהם, אך הם מתים ומשמשים הן להגנה מכנית והן להגדלת שכבת הגבול שלהם. הגדלת שכבת הגבול מאפשרת בידוד ומניעת התחממות יתר. ההטמעה (פוטוסינתזה) נעשית על ידי הגזע.
  • הקקטוס רעיל לרוב מיני בעלי החיים.

חיות מדבר משתמשות גם הן באסטרטגיות הישרדות רבות למשל:

  • ממדי גופם קטן יותר משל חיות מאזורים אחרים.
  • צבי המדבר מטיל חומצת שתן, בדומה לעופות ולזוחלים, וחוסך כך במים.
  • יונקים מדבריים מסוימים פיתחו אפרכסות רחבות במיוחד, כך ששטח הפנים שלהן גדול ומאפשר ליונק לסלק חום מגופו ביתר יעילות. דוגמאות: פנק, קיפוד וארנבת.
  • סנאי מדברי אפריקאי מצל על גופו באמצעות זנבו הרחב.
  • צבע גופם בהיר יותר, שכן ככל שהצבע בהיר יותר הוא קולט פחות חום שמש. צבע בהיר גם משמש להסוואה.
  • התנהגות: הם צדים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות, נוטים לחפש צל בצהריים. עיקרון זה נכון בעיקר לזוחלים.
  • ישנם מיני חיות מדבר עם התאמות ייחודיות. שני המינים המפורסמים הם הגמל החד דבשתי והגמל הדו דבשתי. דמם של בעלי חיים אלה מאפשר אגירה של מים רבים למקרה של אי התקלות בנווה מדבר או מקור מים במשך כמה ימים. הם גם אוגרים שומן בדבשותיהם ויכולים להימנע מאכילה זמן ממושך מהרגיל. יש להם טמפרטורת גוף הנעה בטווח של כמה מעלות והדבר מאפשר להם לחסוך במים במקום להזיע. לגמל החד דבשתי יש עפעף שלישי שקוף שמונע כניסת חול לעיניים. מעבר לזאת ההתנהגות האינסטינקטיבית של שני מינים אלה מונעת מהם נזקי חשיפה לשמש. הם, למשל, יושבים תמיד כשגבם אל השמש ולא פניהם.