מיאלין

מיאלין הוא מעטה של חומצות שומן זרחתיות העוטף את רוב הסיבים העצביים (אקסונים) במערכת העצבים של רוב בעלי החוליות. מעטה המיאלין משמש להגברת הבידוד החשמלי של הסיב, כך שיוכל להוליך דחפים עצביים במהירות גבוהה יותר. הוא מאפיין את כל החולייתנים הלסתניים, אך התפתח באופן בלתי תלוי גם במספר חסרי חוליות.[1] המיאלין זוהה לראשונה בשנת 1878 על ידי לואי-אנטואן ראנוויה.

מרכיביו של תא עצב טיפוסי

יצרני המיאלין

מעטה המיאלין נוצר בשכבות על מקטע באורך כמילימטר מהסיב, על ידי תאי תמך (גליה). במערכת העצבים המרכזית אלה אוליגודנדרוציטים השולחים זרועות לעטיפת עשרות סיבים עצביים סמוכים. במערכת העצבים ההיקפית אלה תאי שוואן העוטפים בגופם את מקטע הסיב (ראו איור). יצירת מעטה המיאלין נמשכת עד גיל ההתבגרות לערך. תאי שוואן עשויים להתחדש לאחר פגיעה, אך אוליגודנדרוציטים אינם מתחדשים.

בין מקטעי הסיב העטופים במיאלין יש אזורים באורך 1-2 מיקרון העשירים בתעלות יונים ממותגות-מתח. אזורים אלה, הנקראים מרווחי ראנוויה, משמשים להגברת הדחף העצבי העובר בסיב. הדחף העצבי דועך לאטו במעבר ממרווח ראנוויה אחד למשנהו, ובזכות שכבת המיאלין מואטת דעיכה זו.