מנדרינית

מנדרינית
普通话
מדינותסין, טאיוואן, סינגפור, מלזיה ועוד.
אזוריםמזרח אסיה
דובריםמעל 1,200,000,000
שפת אםכ-885,000,000
כתבכתב סיני עריכת הנתון בוויקינתונים
משפחה

סינו טיבטית

סינית
מנדרינית
לאוםסין, טאיוואן, סינגפור, מלזיה
מוסדברפובליקה העממית של סין מספר מוסדות לעניין זה
בטיוון מפוקחת על ידי המועצה לקידום מנדרינית
ראו גםשפהרשימת שפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנדריניתכתב מסורתי: 北方話; בכתב מפושט: 北方话; בתעתיק פּין-יִין תקני: bĕifānghuà; מילולית: "שפת הצפון". מכונה גם 北方方言 bĕifāng fāngyán שפירושו "הניבים הצפוניים") היא קטגוריה של ניבים סיניים הנמצאים בשימוש ברחבי צפונה ודרום מערבה של סין. המונח מתייחס גם למנדרינית תקנית, הניב התקני של השפה הסינית, המבוסס על הניב הבייג'ינגי של השפה (אך לא זהה לו). מנדרינית תקנית היא השפה הרשמית ברפובליקה העממית של סין, וכן, בשינויים קלים, גם ברפובליקה הסינית (טאיוואן). כמו כן, היא אחת מארבע השפות הרשמיות בסינגפור. אם מתייחסים למנדרינית כשפה בפני עצמה, כפי שמקובל בשיח האקדמי, הרי שזו השפה המדוברת בתבל.

על פי רוב מתייחס המונח "מנדרינית" למנדרינית תקנית בשימוש יומיומי. בתפישה אקדמית, המונח "מנדרינית" מתייחס לקבוצה רחבה של ניבים, שדובריהם אינם בהכרח מבינים זה את זה, מה עוד שמחוץ לחוגים אקדמיים נדיר מאוד השימוש במונח זה לציון עצמי של הניב על ידי דובריו-שלו. תחת זאת, כאשר דוברי צורה מסוימת של מנדרינית נשאלים לגבי שפת הדיבור שלהם, סביר שיתייחסו לגרסה המסוימת שהם דוברים, כגון ניב סצ'ואן, ניב צפוני וכדומה, ואף ייתכן שאינם מודעים לכך שניב זה מזוהה עם מנדרינית. לא קיימת גם זהות "מנדרינית" משותפת המבוססת על לשון זו, אף כי קיימות זהויות אזוריות המשותפות לדוברי ניב מנדריני זה או אחר.

כמו לגבי גרסאות אחרות של סינית, קיימת מחלוקת רבה בשאלה אם מנדרינית היא אכן שפה או שמא דיאלקט. לדיון בנושא ראו שפות סיניות.

היסטוריה

החלוקה הקיימת של השפה הסינית התפתחה מתוך הסינית העתיקה ומתוך הסינית הבינונית.

מרבית הסינים החיים בקשת הרחבה המשתרעת בין מנצ'וריה בצפון-מזרח סין ויוּן-נַאן בדרום מערב, דוברים ניב זה או אחר של מנדרינית כניב המקומי. האחידות היחסית של השפה באזורים אלה, היא במידה רבה תולדה של הגאוגרפיה של האזור, דהיינו, המישורים הרחבים של צפון סין. כנגד אחידות זו, בדרום סין נוצר דווקא גיוון לשוני כתוצאה מן הטופוגרפיה ההררית ורוויית הנהרות של אזור זה. נוכחותה של המנדרינית בדרום מערבה סין היא במידה רבה תולדה של מגפה שפקדה את סֱה-צְ'װָאן במאה ה-12. מגפה זו, שייתכן שהייתה קשורה למגפה השחורה דיללה את אוכלוסיית האזור והביאה מאוחר יותר ליישוב מחדש של האזור מצפון סין.

אין גבול ברור בין סופה של הסינית הבינונית למנדרינית. עם זאת, ספר מחורז מתקופת שושלת יואן (המאה ה-14), המכונה ג'ונְג-יְוֵן יִין-יוּן (中原音韵) משמש כציון דרך משמעותי בהיסטוריה של המנדרינית. בספר זה ניתן לראות לראשונה מאפיינים חשובים של המנדרינית, כגון העלמותם וצמצומם של עיצורים סוגרים, וכן שינוי בהרכבים של ה טונים של הסינית הבינונית.

מרבית תושבי דרום סין לא דיברו מנדרינית כלל עד לאמצע המאה ה-20. עם זאת, מנדירית הפכה דומיננטית לפחות בזמן קיסרות צ'ינג, ששפתה הרשמית הייתה מנצ'ורית. החל מהמאה ה-17 הקימה האימפריה אקדמיות להגייה נכונה (גֶ'נְג-יִין שׁוּ-יְװֵאן 正音書院), מתוך מטרה למסד את ההגייה הבייג'ינגית כהגייה התקנית, אך לניסיונות אלה הייתה הצלחה מועטה בלבד.

כל זה השתנה עם הקמתה של מערכת חינוך יסודי (בסין כמו גם בטאיוואן) שהוקדשה בין השאר להנחלת השפה המנדרינית. כתוצאה מכך מרבית תושבי סין וטאיוואן דוברים כעת מנדרינית שוטפת, לפחות כשפה שנייה. בהונג קונג נותרה קנטונזית השפה הרשמית, אך השפעתה של המנדרינית גוברת.

שם ומיון

המונח העברי מקורו באנגלית, שבתורו מגיע מ-mandarim בפורטוגזית, ומופיע כ-menteri במלאית מַנטְרין- בסנסקריט ומקורו ב-满大人 (מַאן-דַּא-רֶן במנדרינית), שמשמעו שׂר. זהו למעשה תרגום של המונח הסיני גְווַאן-חְווַה (官話/官话/Guānhuà), שמשמעו המילולי "שפת המנדרינים" (שרים קיסריים). המונח גְווַאן-חְווַה עצמו נחשב ארכאי בסינית מודרנית, אך לעתים משמש גם הוא כשם קיבוצי של הניבים הצפוניים, היינו, מנדרינית.