מנואל דה פאיה

מנואל דה פאיה

מנואל דה פאיה אי מתיאוספרדית: Manuel de Falla y Matheu;‏ 23 בנובמבר 1876 - 14 בנובמבר 1946) היה מלחין ספרדי.

חייו

דה פאיה נולד בקדיס. בשנים 1899-1897 החל ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון של מדריד (שנקרא באותו זמן "בית הספר הלאומי למוזיקה ולדקלום") פסנתר אצל חוזה טראגו, אחד מתלמידיו של שופן. בשנים 1904-1902 למד קומפוזיציה אצל פליפה פדרל. פדרל כיוון אותו להתעניין ב מוזיקה ספרדית מקורית, בפרט פלמנקו אנדלוסי (בייחוד קאנטה חונדו), שאת השפעתו הברורה אפשר למצוא ביצירותיו. בין הקטעים המוקדמים שכתב יש כמה סרסואלות, אבל יצירתו החשובה הראשונה הייתה אופרה במערכה אחת, "לה וידה ברווה" ( La vida breve, "החיים הקצרים", שנכתבה בשנת 1905, אם כי עובדה ושונתה לפני הצגת הבכורה שלה בשנת 1913).

את השנים בין 1907 ל-1914 עשה בפריז, שם פגש מספר מלחינים שהשפיעו על סגנונו, בין היתר האימפרסיוניסטים מוריס ראוול, קלוד דביסי ופול דיקא. הוא לא הרבה לכתוב, מכל מקום, עד לשובו למדריד בראשית מלחמת העולם הראשונה.

במדריד חיבר אחדות מיצירות המוכרות ביותר, ביניהן:

  • הנוקטורן לפסנתר ותזמורת ,Noches en los jardines de España ,"לילות בגני ספרד", 1916.
  • הבלט El amor brujo, "האהבה המכשפת", 1915, הכולל את "מחול האש", יצירה מוכרת מאוד ומצוטטת.
  • הבלט El corregidor y la molinera, "השופט ואשת הטוחן", שהיה, לאחר עיבוד, ל-El sombrero de tres picos "הכובע משולש הפינות", 1917, והועלה בהפקתו של סרגיי דיאגילב, עם תפאורות בעיצוב פאבלו פיקאסו.

משנת 1921 עד 1939 חי מנואל דה פאיה בגרנדה, שם כתב את אופרת הבובות El retablo de maese Pedro, "הצגת הבובות של מר פדרו", (1923) וקונצ'רטו לצ'מבלו והרכב קאמרי (1926). ביצירות אלה השפעת הפולקלור הספרדי ניכרת קצת פחות, ובולט יותר נאו-קלאסיציזם בנוסח סטרווינסקי.

בגרנדה החל גם לעבוד על קנטטה תזמורתית רבת-ממדים בשם L'Atlàntida, "אטלנטיס", המבוססת על טקסט קאטלוני של חאסינט ורדאגר (Jacint Verdaguer), שבה ראה את החשובה ביצירותיו. הטקסט מציג תיאור מיתולוגי של היווצרות האוקיינוס האטלנטי בעקבות שקיעתה של אטלנטיס, היפרדות ספרד מאמריקה הלטינית עקב כך, וגילוי אמריקה על ידי הספרדים, שהביא לאיחוד מחודש של מה שלא היה אמור להיפרד מלכתחילה. דה פאיה המשיך לעבוד על הקנטטה אחרי שהיגר לארגנטינה בשנת 1939. תזמור היצירה לא הסתיים במועד מותו והושלם לאחר מכן על ידי ארנסטו הלפטר.

דה פאיה ניסה אך לא הצליח למנוע את רצח חברו הקרוב, המשורר פדריקו גרסיה לורקה בשנת 1936.

לאחר ניצחון פרנקו במלחמת האזרחים הספרדית, עזב דה פאיה את ספרד ועבר לארגנטינה. הוא מת באלטה גרסיה, במחוז הארגטינאי קורדובה. בשנת 1947 הוחזרו שרידיו לספרד ונקברו בקתדרלה בקדיס.