מעבורת חלל

מעבורת חלל
STS120LaunchHiRes.jpg
מעבורת החלל דיסקברי משוגרת למשימה STS-120, אוקטובר 2007
מידע כללי
ייעודנשיאת אסטרונאוטים למסלול LEO
יצרןUnited Space Alliance:
ת'יאוקול/אליאנט (רקטות האצה)
לוקהיד מרטין/מרטין מריאטה (מכל דלק)
בואינג/רוקוול (מעבורת)
ארץ ייצורארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
צוותעד 8
היסטוריית פעילות
סטטוספרש
מפעילנאס"א
יחידות שיוצרו7 (מתוכם 5 מבצעיים)
טיסה ראשונה12 באפריל 1981 (STS-1)
טיסה אחרונה21 ביולי 2011 (STS-135)
משימות135
אבידות2 (STS-51-L, STS-107)
ביצועים
טווח פעולהמסלול LEO
מהירות מרבית27,870 קמ"ש
עמידות17 ימים ו-15 שעות (STS-80)
כושר נשיאהעד 24,400 ק"ג
מידע טכני
מסההמעבורת: 78,000 ק"ג (ריק)
מכל הדלק: 756,000 ק"ג (מלא בדלק)
רקטות ההאצה: 571 טון (בהמראה, כל אחד)
מסה כוללת2,000,000 ק"ג
נפח מגורים65.8 מטרים מעוקבים
גובההמעבורת: 17.25 מטר
כל המערכת על כן השיגור: 56 מטר
אורךהמעבורת: 37.237 מטר
מכל הדלק: 46.9 מטר
רקטות ההאצה: 45.46 מטר
קוטרמכל הדלק: 8.4 מטרים
רקטות ההאצה: 3.71 מטרים
מוטת כנפיים23.79 מטר
מנועיםמנועים ראשיים: 3 × RS-25 (דחף: 5.255 MN יחד)
רקטות ההאצה: 12.5 MN כל רקטה

מעבורת חלל היא חללית וכלי טיס רב-פעמי המסוגל להמריא מכדור הארץ לחלל, לשהות בחלל ולנחות חזרה בכדור הארץ לשם הכנתו לשימוש חוזר. מעבורת החלל האמריקאית, הנדונה בערך זה, היא כלי הטיס הראשון בעל יכולת זו. מעבורת החלל הראשונה, "קולומביה", שוגרה לראשונה ב-12 באפריל 1981. עידן מעבורות החלל תם ב-21 ביולי 2011, כאשר מעבורת החלל אטלנטיס נחתה בפעם האחרונה ובכך סימנה את סיומו.[1] נאס"א בנתה חמש מעבורות חלל פעילות, שיחד ביצעו 135 טיסות לחלל. צוות המעבורת אינו עולה בדרך כלל על שבעה אסטרונאוטים אך הייתה לפחות משימה אחת שבה השתתפו שמונה אסטרונאוטים.

עקרון הפעולה

מעבורת החלל משוגרת כמו טיל, מקיפה את כדור הארץ כמו חללית, ונוחתת כמו מטוס (או ליתר דיוק, כמו דאון כבד במיוחד). היא מורכבת מארבעה חלקים עיקריים: המקפת (orbiter, הדומה בצורתה למטוס ובה נמצאים אנשי הצוות והמטען), שני מאיצי דלק מוצק, ומכל דלק חיצוני. מכל הדלק הוא החלק המתכלה היחיד במעבורת. צוות המעבורת מונה בין 2 ל-8 אסטרונאוטים: מפקד, טייס ומומחים מסוגים שונים. מרבית המשימות של המעבורת כללו שבעה אנשי צוות.