מרגלית הר-שפי

אין תמונה חופשית

מרגלית הר-שפי (נולדה ב-1975) נמנתה עם מכריו של יגאל עמיר, לפני שרצח את יצחק רבין, והורשעה לאחר הרצח באי מניעת פשע, בנימוק שידעה אודות כוונותיו של הרוצח ולא דיווחה עליהן למשטרה. מאסרה קוצר לאחר שריצתה שני שלישים מגזר הדין בחנינה מטעם נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם ראשי השב"כ לשעבר כרמי גילון ועמי איילון שאמרו לו שהיא לא ידעה על כוונת הרוצח.

טרום רצח רבין

מרגלית הר-שפי היא בתם של דב הר-שפי, בעל מפעל לאריזות קרטון בבית-אל, לימים חבר מרכז הליכוד מטעם חטיבת "מנהיגות יהודית", וד"ר בטחה הר-שפי, מרצה בכירה בהיברו יוניון קולג' (אחותה של הסופרת אמונה אלון). סבה, אביה של בטחה, הוא פרופסור פנחס פלאי.

בשנה שקדמה לרצח רבין הייתה מרגלית הר-שפי סטודנטית בשנתה הראשונה ללימודי משפטים באוניברסיטת בר-אילן, ופעילה בארגון "שבתות-תמיכה" לחיזוק התנחלויות נגד הסכמי אוסלו המתהווים. בתחילת לימודיה באוניברסיטה, בהיותה כבת 19, התוודעה לעמיר. השניים נפגשו בקמפוס לעתים תכופות, ואף נסעו יחדיו (ויחד עם סטודנטים רבים אחרים) להשתתף באחת מן ההפגנות ב"יד ושם" שהייתה אמורה להתקיים (ולבסוף בוטלה) נגד מדיניות הממשלה. בפגישותיהם שוחחו הר-שפי ועמיר על נושאים אישיים ונושאים פוליטיים. כחודשיים לאחר שפגשה בו לראשונה, ויותר מחצי שנה לפני רצח רבין, החלה הר-שפי לשמוע הכרזות חוזרות ונשנות מצד עמיר, שניתנו הן בפומבי והן בשיחות פרטיות, כי רבין "בוגד" וכי "יש להורגו". בעקבות כך החלה הר-שפי לרופף בהדרגה את הקשר האישי ביניהם, עד שהוא הופסק כליל כחצי שנה לפני הרצח.

בפסק הדין במשפטה של הר-שפי תיאר השופט מישאל חשין את שיחותיהם של עמיר והר-שפי בעניין דין רודף, שהתקיימו כתשעה חודשים לפני הרצח:

עמיר התבטא [כי יש להרוג את יצחק רבין כמי שחל עליו דין רודף]... פעמים רבות, גם בנוכחות אחרים וגם בהיותו ביחידות עם המערערת, הגם שהמערערת לא הסכימה לדעתו וניסתה לשכנעו כי ייסוג בו מדעתו. כך, למשל, בהיותם באוטובוס – בחוזרם מ"יד-ושם", מקום שבו ביקשו להפגין אך הדבר נמנע מהם – אמר עמיר לנוכחים כי על יצחק רבין חל דין רודף, כי מסוכן הוא למדינה וכי יש להורגו נפש. הנוכחים ניהלו ביניהם ויכוח קולני על נושא זה, עד שהנוכחים האחרים התייאשו ונתכנסו בתוך עצמם. לא כן המערערת, אשר המשיכה יחידה להתווכח עם עמיר עד סוף הנסיעה.

דבריו של עמיר בעניין דין רודף הטרידו את הר-שפי, ובעקבותיהם פנתה לרב שלמה אבינר ושאלה אותו האם ישנם נימוקים הלכתיים שבאמצעותם היא תוכל לשכנע אחרים כי על רבין לא חל דין רודף. בעדותה במשפטם של האחים עמיר אמרה הר שפי כי היא שאלה אותו האם יש לשקול לדווח לרשויות על אדם המכריז כי דין זה חל על רבין, כשם שיש לשקול להושיב "תחת הסגר - כלב בעל נביחות מבהילות שאינו נושך". לדבריה, הרב השיב כי אין דין רודף חל על רבין, ומאחר שהיא מתרשמת שאותו אדם הטוען אחרת - רק מדבר, אזי אין צורך לדווח עליו לרשויות[1].