נחמיה

"נחמיה מתבונן בהריסות של חומות ירושלים", ציורו של גוסטב דורה, משנת 1866

נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון שבתקופת בית שני ומחברי הכנסת הגדולה. הוא חי במאה החמשית לפני ספירת הנוצרים. פעולותיו מפורטות בספר נחמיה שנכתב ברובו על ידי נחמיה עצמו, בגוף ראשון. שימש שר המשקים של המלך הפרסי ארתחשסתא הראשון, תפקיד שעבורו נבחר אדם שבו נתן המלך אמון רב ומאוחר יותר (בשנת 445 או 444 לפנה"ס) אף מינה אותו המלך לתפקיד פחה האחראי על פחוות יהודה. משמעות שמו דומה למילה נחמה.

על פי המסורת נפטר נחמיה בט' בטבת.

ייחוסו

במקרא לא מפורש מאיזה שבט היה נחמיה, ושמו לא מוזכר בפירוש בשום ספר אחר בתנ"ך. יש מהפרשנים שאומרים שהוא נחמיה שמוזכר בפתח ספר היחס של העולים שבעליית זרובבל (עזרא ב). כמו כן חז"ל ופרשנים נוספים זיהו אותו עם 'התרשתא' שעסק בבירור היוחסין של הכוהנים.

לדעתו של הרב ישעיה די טראני, נחמיה היה מצאצאי הכהנים בני אהרן[1] הבסיס לזיהוי זה הוא הופעתו של נחמיה בראש רשימת הכוהנים החותמים על האמנה. אומנם יש לפקפק בזיהוי זה משום שסביר להניח שבגלל מעמדו כפחה חתם נחמיה כראשון באמנה אף שלא היה כהן.

דעה אחת עולה מהתלמוד,[2] שם מופיעה דעה כי נחמיה בן חכליה הוא בעצם זרובבל בן שאלתיאל, מצאצאי מלכי יהודה. ניתן לחזק זיהוי זה בתיאורו של נחמיה את ירושלים כ"עיר קברות אבותיי" ביטוי שמתאים להנחה שנחמיה היה מצאצאי בית דוד ואבותיו המלכים היו קבורים שם, כך גם ניתן להבין את וידוי של נחמיה "אני ובית אבי חטאנו" כוידוי של נחמיה על חטאי מלכי יהודה שהוא מצאצאיהם. אמנם לכאורה דעה זו נסתרת מפשט המקרא שבו מתוארים נחמיה וזרובבל כשני אישים שונים, רבי יעקב עמדין הקשה על דברי התלמוד מפסוק מפורש שמנתק את נחמיה מזרובבל: "וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה"[3]. קשיים אלו ניתנים ליישוב בשני אופנים: ייתכן שאין כוונת התלמוד לזהות מוחלטת בין נחמיה לזרובבל, אלא זהות אידאית שהתבטא בתפקידם הזהה ומרכזיותם בהנהגת העם בתקופת שיבת ציון. כיוון נוסף הוא שלאחר שפעל תחת התואר 'זרובבל' שמייצג את העלייה מבבל, שונה שמו לנחמיה בן חכליה כמייצג תקופה שונה בעלת משמעות של נחמה ובניין בארץ.

בשיטה המייחסת את נחמיה לבית דוד הולכים מספר פרשנים, ביניהם האבן עזרא ואבן כספי, אמנם הם ניתקו במפורש בין זרובבל לנחמיה, בניגוד לדברי התלמוד.[4].