סוציולוגיה

עיינו גם בפורטל

Social sciences.svg

סוציולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תאורטיקנים וגישות בסוציולוגיה ועוד.


סוֹצְיוֹלוֹגְיָה היא תחום המחקר העוסק בחברה ובהתנהגות החברתית של האדם. (סוציאו = חברה, לוגיה = תורה. סוציולוגיה = תורת החברה, מדעי החברה).

היסטוריה של הסוציולוגיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הסוציולוגיה

כבר באלף השלישי לפני הספירה, סופרי החכמה במצרים העתיקה אפיינו התנהגויות חברתיות והעלו אותן על הכתב, בז'אנר הנקרא 'הספרות הדידאקטית'. הטקסט הקדום ביותר הידוע לנו הוא קובץ הוראות הווזיר פתחותפ, שושלת 5, שבו מאובחנת ההתנהגות האנושית בחברה המצרית דאז עם הוראות דידאקטיות לגבי ההתנהגות הרצויה ביותר לקיומה של החברה. ביוון העתיקה, הפילוסוף סוקרטס תהה על אופיה של החברה האנושית וניסח מספר הבחנות לגביה.

שורשיה של הסוציולוגיה נטועים בעידן הנאורות. פילוסופים רבים - ביניהם תומאס הובס, ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו - החלו לעסוק במבנה החברה, בסיבות צמיחתה ובאפשרות קיומה של חברה אחרת.

בעקבות המהפכה המדעית, הרעיון של מדע העוסק בחברה, כדיסציפלינה נפרדת מהפילוסופיה, היה נפוץ במאה ה-19. אך הראשון שיישם רעיון זה בצורה מקיפה היה אוגוסט קונט, והוא אף טבע את השם סוציולוגיה. במקביל פעל באירופה קרל מרקס, שלא הגדיר עצמו כסוציולוג אך אבחנותיו לגבי החברה האנושית השפיעו על רבים מהסוציולוגים שבאו בעקבותיו.

ההתפתחות המשמעותית של הסוציולוגיה התרחשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בעקבות פעולתם של שני סוציולוגים שחותמם ניכר עד ימינו - מקס ובר מגרמניה, שהקים בעשור הראשון של המאה ה-20, את המכון הראשון למחקר סוציולוגי, ואמיל דורקהיים מצרפת, שטבע את המונח "עובדה חברתית" וניסח מתודה מקיפה לחקר החברה.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארצות הברית, בזכות הסוציולוג טלקוט פארסונס, שתרגם את כתביהם של ובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, רוברט מרטון, הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפארדיגמה ההגמונית בשנות ה-40 ושנות ה-50. יש הטוענים שאחת הסיבות היא היותה תאוריה ממסדית, התומכת בדרך-כלל בצעדי השלטון והקבוצות החברתיות החזקות.

מאז שנות ה-60, וביתר שאת, משנות ה-70, החלה להתעורר התנגדות להגמוניה הפונקציונליסטית, במידה רבה עקב התסיסה שחלה באותן השנים בארצות הברית, תסיסה שהתאוריה הפונקציונליסטית התקשתה להסביר. גישות חליפיות החלו להופיע - תחילה גישות של הבניה חברתית, ולאחר מכן גישות קונפליקט, ובעיקר נאו ובריאניזם - גישה השואבת ממשנתו של ובר בעיקר את הצדדים המדגישים את הקונפליקט, ומשלבת אותם עם אלמנטים מרקסיסטיים, ונאו-מרקסיסטיים.

בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה העשרים נוצרה התפתחות נוספת בסוציולוגיה - הופעתו של הזרם הפוסט-מודרניסטי. זרם זה שבר את ההבחנות שהיו קיימות בעבר, בין גישות קונפליקט לגישות הסכמיות, בין סוציולוגיה ממסדית לביקורתית וכדומה, וכיום קיימת הבחנה עיקרית אחת - ההבחנה בין גישות מודרניסטיות לגישות פוסט-מודרניסטיות.