סרגיי פרוקופייב

סרגיי פרוקופייב, ניו יורק 1918

סרגיי סרגייביץ' פרוקופייברוסית: Сергей Сергеевич Прокофьев;‏ 27 באפריל 1891[1] - 5 במרץ 1953) היה מגדולי המלחינים הרוסים בכל הזמנים.

קורות חייו

פרוקופייב נולד בסונצובקה שבאוקראינה, שהייתה חלק מרוסיה הצארית. כבר בגיל חמש גילה כישרון מוזיקלי יוצא דופן. החיבור הראשון שלו לפסנתר (שנכתב בידי אמו) נקרא "גאלופ הודי" בסולם פה מז'ור, אך ללא סי במול - סרגיי הקטן לא אהב לנגן בקלידים השחורים. בגיל שבע למד גם לשחק שחמט, עיסוק שימשיך להלהיב אותו לכל אורך חייו, כמו המוזיקה. במשך השנים התוודע אל אלופי העולם חוזה ראול קפבלנקה ומיכאל בוטביניק.

בגיל תשע חיבר ילד הפלא את האופרה הראשונה שלו, "הענק", אוברטורה ועוד יצירות שונות. בשנת 1902, כשהחל לקבל שיעורים פרטיים בהלחנה מריינהולד גליאר, כבר נרשמו לזכותו מספר יצירות חדשניות. ברגע שהיה לו הידע התאורטי ההכרחי, החל לערוך ניסויים ולהניח את היסודות לסגנון המוזיקלי האישי שלו.

פרוקופייב הרגיש שהבידוד בסונצובקה מונע ממנו להמשיך בהתפתחותו המוזיקלית. הרעיון לשלוח את הילד מן הבית להתחיל בקריירה של מוזיקאי בגיל צעיר כל כך לא נראה להוריו, אך בשנת 1904 עבר סרגיי לסנקט פטרבורג ונרשם לקונסרבטוריון שם. עד אז הספיק לחבר עוד שתי אופרות, "איים במדבר" ו"המשתה בזמן המגפה" ועבד על אופרה רביעית, "אונדין". הוא עבר בהצלחה את בחינות הכניסה והחל בלימודי הלחנה, צעיר בשנים אחדות מכל יתר הסטודנטים. פרוקופייב נחשב לשחצן ותמהוני, ולא פעם ביטא את מורת הרוח שחש כלפי חלק גדול מתוכנית הלימודים, ששיעממה אותו. בין מוריו בתקופה זו היה המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב. בשנים הבאות יביע צער על החמצת ההזדמנות ללמוד יותר מרימסקי-קורסקוב. בתקופה זו קשר גם קשרי ידידות עם בוריס אספייב וניקולאי מיאסקובסקי.

בחוגי המוזיקה בסנקט פטרבורג הצטייר פרוקופייב כ"ילד הנורא", מצד אחד, וכמלחין מבריק ומקורי, מצד שני. את יצירותיו ביצע בעצמו בפסנתר. ב-1909 סיים את לימודי ההלחנה בקונסרבטוריון, בציונים לא מרשימים ביותר. הוא המשיך ללמוד במוסד, אך התרכז מעתה בנגינה בפסנתר ובניצוח. שיעורי הפסנתר שלו לא התנהלו על מי מנוחות, אבל שיעורי ההלחנה הטביעו בו את חותמם. מוריו עודדו את התנסויותיו המוזיקליות ויצירותיו מתקופה זו מראות יתר עוצמה וריכוז מקודמותיהן.

בשנת 1910 נפטר אביו של פרוקופייב, והתמיכה הכספית שקיבל נפסקה. למזלו, כבר החל בתקופה זו לעשות שם לעצמו כמלחין, אם כי לעתים קרובות חולל שערוריות ביצירותיו המתקדמות לגבי זמנן. שני הקונצ'רטי הראשונים שלו לפסנתר נוצרו בסביבות הזמן הזה. הוא ערך את מסעו הראשון מחוץ לגבולות רוסיה בשנת 1913, אל פריז ולונדון, שם התוודע לראשונה אל ה"באלה רוס" של סרגיי דיאגילב.

ב-1914 זכה פרוקופייב, שהיה פסנתרן וירטואוז, בפרס על-שם אנטון רובינשטיין על ביצוע הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר.

ב-1918 עזב פרוקופייב את רוסיה בשל המהומה שהטילה בה מהפכת אוקטובר וערך מסע הופעות כפסנתרן ברחבי העולם. הוא שב לברית המועצות ב-1935, לאחר שבביקור הקודם שלו התקבל בזרועות פתוחות על ידי המשטר החדש. פרוקופייב נשאר בברית המועצות עד סוף חייו, אך בשלב מסוים החליט סטלין לראות בו מתנגד המשטר, וחייו היו למסכת רדיפות ואימה. אשתו, לינה לוברה הספרדיה, שנשא בשנת 1923 ועזב בשנת 1941, נשלחה לסיביר והשלטונות הכריזו שהנישואים היו לא חוקיים. היא שוחררה רק בשנת 1956 ובשנת 1974 עזבה את ברית המועצות והצטרפה לבניה. פרוקופייב התחתן שנית ללא גירושים.