עברית

Disambig RTL.svg המונח "עברי" מפנה לכאן. לערך העוסק בבן לעם העברי, ראו עברים.
עברית
מדינותישראל
אזוריםישראל וקהילות יהודיות ברחבי העולם
דוברים9,000,000[1]
שפת אםכ-5,300,000 (2009)[2]
כתבאלפבית עברי
משפחה

אפרו אסיאתית
 שמית
  שמית תיכונה
   שמית צפון מערבית
    כנענית

     עברית
לאוםישראלישראל  ישראל
מוסדהאקדמיה ללשון העברית
קוד שפהhe עריכת הנתון בוויקינתונים
ראו גםשפהרשימת שפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה משמש כשפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל.

עולם דוברי העברית:
  אזורים בהם עברית היא שפת הרוב
  אזורים בהם עברית מדוברת על ידי 50% מהאוכלוסייה
  אזורים בהם עברית היא שפת מיעוט
  אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל

מקור השם עברית

שם השפה עברית פירושה ״לשונו של עֵבֶר״[3], ונגזר מהשם של הדמות המקראית עֵבֶר, אביהם הקדמון של עמים רבים, בהם עם ישראל. לפי המסורת היהודית[4], עבר סירב לקחת חלק בבניית מגדל בבל, ועל כן הוא וצאצאיו לא נענשו על בניית המגדל, ושפתם לא נתבלבלה. עבר שימר את השפה האוניברסלית המקורית - העברית.

...אבל אברהם אבינו עצמו היה בדור הפלגה ונשאר הוא וקרוביו בלשון עֵבֶר, אבי אביו, ולזה נקרא עִבְרִי... ...כי כל הלשונות אשר היו לפניהם חמש מאות שנה היו לשון עבר לבדה ונפלגה בבבל בימי פֶּלֶג...

יהודה הלוי, ספר הכוזרי, פרק א, סעיף מט

[5]

המושג "עברי" נזכר שלושים וארבע פעמים בתנ״ך ככינוי לבני ישראל, אולם לא כשפה[6]. במקרא, שמה של שפתם של העברים מכונה במקרא "יהודית",[7] וגם בשם "שפת כנען".[8] ייתכן שהשם 'יהודית' היה רק שם הניב שדובר בממלכת יהודה או באזור ירושלים, להבדיל מהניב של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל.

המקור הקדום ביותר המזכיר את המונח עברית כשם השפה, הוא מקור יווני מן המאה ה-2 לפנה"ס.[9] המקור הוא נכדו של בן סירא שכותב בהקדמה לתרגום החיבור של סבו ליוונית שבוצע על ידיו כי:

לכן מתבקשים אתם לקרא את הקריאה ברצון ובתשומת לב, ולסלוח אם נראה שלא הצלחנו במילים ידועות שעמלנו באהבה לתרגם אותן
כי הנאמרים בעברית (במקור: ἑβραϊστὶ, הֵבְּרַאִיסְטִי) אין כחם שווה כשהם מועתקים ללשון אחרת.

כאן

בלשון חז"ל שדוברה החל מהמאה הראשונה לספירה, הכינוי המקובל לשפה המקראית ולשפה המדוברת היה "לשון הקודש",[10] והמונח "עברית" שימש לציון הכתב העברי הקדום,[11] וכן לציון שפתם של בני עבר הנהר,[12] אך יש גם שימושים במונח "עברית" המתייחסים ללשון המקרא.[13]

כיום מכנים את הניב התנ"כי "לשון המקרא", כדי להבדילו מלשון חז"ל המכונה גם "לשון חכמים", שהיא בעצם ניב מאוחר של עברית.

בברית החדשה משמש המונח "עברית" כשם לשפה הארמית שדוברה על ידי ה"עבריים" (תושבי עבר הנהר) בארץ ישראל, אולם בספרות חז"ל משמש מונח זה רק לעברית (המשנאית).[14]