עוף החול

תמונת עוף החול מתוך ספר החיות של אברדין
תמונת עוף החול בספרו של ברטוך (1747-1822)

עוף החוליוונית עתיקה: Φοῖνιξ. ההגייה היא: פוינִיקְס, Phoínix) הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיות אחרות. עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.

מאפייני עוף החול

לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 שנים, או לפי גרסאות אחרות 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. ברבות מהמיתולוגיות עוף החול הוא תמיד ממין זכר והוא אינו מתרבה, אך במיתולוגיות המזרח יש גם נקבות עוף החול[1]. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, מור ונרד, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.

עוף החול מופיע בספרי המתים המצרי,[דרוש מקור] בהם הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" - היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פוֹיְנִיקְס" (φοῖνιξ) שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".