פולחן השטן ברוק הכבד

מאז היווצרות הרוק הכבד בתחילת שנות ה-70, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה למוטיבים של שטניזם. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, השתמשו בסמלים ומוטיבים "שטניים", ובכך ביקשו לזעזע את הקהל ולמשוך תשומת לב. ה"שטניזם" של האומנים התבטא במלות השירים, בעטיפות האלבומים ובראש ובראשונה- בהופעות החיות.

פולחן השטן ברוק הכבד

רבים משירי הרוק הכבד בשנות השבעים והשמונים עוסקים בנושאים כגון מוות, רצח ואלימות, לעתים קרובות מבלי לגנות תופעות אלו. על להיטי הרוק הכבד המפורסמים ביותר של שנים אלו נמנים שירים כגון "Better by You, Better than Me" של ג'ודס פריסט (שיר שהדובר בו מספר כי הוא רוצה להתאבד)[1], "Under My Wheels" ("מתחת לגלגלים שלי") של אליס קופר (שיר שמח בו הדובר מספר כיצד הוא דורס את חברתו)[2],ו-"Sanctuary" של איירון מיידן- שיר בו הדובר הוא רוצח נמלט[3]. אפילו שמותיהן של רבות מהלהקות עצמן עוסקים בנושאים מעין אלו: איירון מיידן ("בתולת הברזל"- מכשיר עינויים מימי הביניים), טוויסטד סיסטר ("אחות מעוותת"), פויזן ("רעל"), סלוטר ("טבח"), מגדת' ("מוות המוני") ורבים נוספים.

מעבר לשירים אשר עוסקים בנושאי המוות והאלימות, שירים רבים אחרים עוסקים מפורשות בנושא השטן והגיהנום. כך, בין שירי הרוק הכבד המפורסמים ביותר משנות השבעים והשמונים, בולטים שירים כגון "Highway to Hell" ("כביש ראשי לגיהנום") של AC/DC[4] ,"Devil's Food" ("האוכל של השטן") של אליס קופר, "Running with the Devil" ("לרוץ עם השטן") של [1], "The Number of the Beast" ("המספר של החיה" - או "המספר של השטן") של [2], "Shout at the Devil" ("צעק על השטן") של [3], "Burn in Hell" ("להישרף בגיהנום") של [4] ואחרים.

העיסוק בנושא השטן והגיהנום ברוק הכבד ניכר היטב גם בעטיפות האלבומים ובחוברות המלים המצורפות, אשר קושטו לעתים קרובות באיורים של שלדים, גולגולות, מפלצות, נחשים, ולעתים אף בפנטגראם- סמל השטן. כך למשל, להקת איירון מיידן התפרסמה בסמל המסחרי שלה, "אדי"- דמות של שלד מפלצתי ומכוער, אשר מופיע על גבי עטיפות כל אלבומי הלהקה, כל פעם בגרסה מעט שונה.

על מנת לזעזע עוד יותר ולמשוך תשומת לב, השתמשו להקות הרוק הכבד בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי להקת קיס צבעו את פניהם, ירקו אש ונשכו לעצמם את הלשון עד זוב "דם". להקת בלק סאבת' יצרה מוזיקת אימה, שרה על כשפים והשתמשה בסמלי שטן. סולן הלהקה, אוזי אוסבורן, אשר פרש בשנות השמונים לקריירת סולו, המשיך בדרכה של להקת האם שלו. בהופעותיה של איירון מיידן תמיד ניצב על הבמה פסל של השלד המפלצתי "אדי". חברי להקת וואספ ירקו "דם" ואש וזרקו נתחי בשר על הקהל שלהם בהופעות. ובראש ובראשונה, יש לציין את הזמר אליס קופר, אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "הוצא להורג" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. בשל כל אלה, כונו הלהקות הנ"ל להקות "shock rock" ("שוק רוק"). כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם איפור כבד וביגוד בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ומפחיד (ראו גלאם רוק).