פילוסופיה סינית

היין-יאנג אחד הסמלים המובהקים של הפילוסופיה הסינית

במקביל להתפתחות הפילוסופיה במערב התפתחה הפילוסופיה בסין. פילוסופיה זו החלה להתפתח במאה ה-5 לפני הספירה, בתקופה שנקראת תקופת האביב והסתיו.

בעוד שהפילוסופיה המערבית שמה דגש על חיפוש האמת, הטוב לעומת הרע, הפילוסופיה הסינית התמקדה בחיפוש הדרך הנכונה (דאו).

לפילוסופיה הסינית יש היסטוריה של אלפי שנים. את מקורותיה אפשר למצוא ב"אי צ'ינג" ("ספר השינויים"), ספר הדרכה לגילוי עתידות, שכבר קיימים בו כמה מהמושגים הבסיסיים ביותר של הפילוסופיה הסינית. את גילו של הספר אפשר רק להעריך, אך הוא בוודאי שואב ממסורת בעל פה המגיעה עד התקופה הנאוליתית.

היסטוריה קצרה

המחשבה בתקופת שושלת שאנג המוקדמת הייתה מבוססת על תפיסה מעגלית של הזמן, במקביל לעונות. רעיון זה, שנותר רלוונטי בכל ההיסטוריה הסינית, שונה באופן מהותי מהפילוסופיה המערבית, שבה הראייה הדומיננטית של הזמן היא של התקדמות לינארית. בתקופת שאנג, ניתן היה לשנות את מזלך בעזרת האל הגדול שאנג די, שבדרך כלל מתרגמים את שמו כ"אל הגבוה". היה קיים גם פולחן אבות, וכן קרבנות של חיות ושל אדם.

כששושלת שאנג הופלה על ידי שושלת ג'ואו, מושג פוליטי, דתי ופילוסופי חדש קם, שנקרא "מנדט השמים". אמרו כי הרשאה זו נלקחה כאשר המנהיג נעשה לא ראוי לתפקידו, ורעיון זה הצדיק את עלייתם של הג'ואו. העדויות הארכאולוגיות מתקופה זו מעידים על גידול באוריינות ועל תזוזה מסוימת מהאמונה בשאנג די, כאשר פולחן האבות נעשה מקובל יותר, עם אוריינטציה גשמית יותר.

בערך ב-500 לפנה"ס, כששלטון הג'ואו נחלש וסין עברה לתקופת "הסתיו והאביב", החלה התקופה הקלאסית של הפילוסופיה הסינית (תקופה זו מקבילה כמעט לעלייתם של הפילוסופים היוונים הראשונים). תקופה זו ידועה כתקופת "מאה האסכולות". מהאסכולות הרבות שיוסדו בתקופה זו ובתקופת המדינות הלוחמות, הארבע המשפיעות ביותר היו קונפוציוניזם, טאואיזם, מוהיזם ו לגליזם (חוקתיות). שושלת צ'ין, שם הלגליזם הייתה הפילוסופיה השלטת, ניצחה את האסכולות המוהיסטיות והקונפוציאניות. לגליזם נותרה כאסכולה המשפיעה, עד שהקיסרים של שושלת חאן אימצו את הטאואיזם ולאחר מכן את הקונפוציאניזם כדוקטרינה הרשמית. שני האחרונים נעשו לכוחות החשובים ביותר במחשבה הסינית עד למאה ה-20, כשהפילוסופיה הבודהיסטית (שהוכנסה בעיקר בתקופת שושלת טאנג) השפיעה בעיקר דרך הדמיון שלה לטאואיזם.

את ההשפעות של הטאואיזם והקונפוציאניזם יש שתיארו באופן הזה: "סינים הם קונפוציאנים במשך היום, וטאואיסטים בלילה". מעבר לכך, מנדרינים סינים רבים היו פקידי ממשל ביום ומשוררים או ציירים בזמנם החופשי.

כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית נטלה את המושכות לידיה, אסכולות מחשבה קודמות, ובעיקר הלגליזם, הוקעו כמפגרות ומיושנות, אך השפעתן על המחשבה הסינית עדיין קיימת.