פיליים

Disambig RTL.svg המונח "פיל" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פיל (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןפיליים
Loxodonta africana (Serengeti, 2009).jpg
פיל סוואנה אפריקני
מיון מדעי
ממלכה:בעלי חיים
מערכה:מיתרניים
על־מחלקה:בעלי ארבע רגליים
מחלקה:יונקים
סדרה:בעלי חדק
משפחה:פיליים
סוגים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Elephantidae
‏גריי, 1821
תחום תפוצה
Aire-éléphant-es.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תקריב של עין פיל
פילים בתוך הספארי ברמת-גן
פיל אוכל עלים מעץ
פיליים בקניה
איור של פיל מאולף המותקף על ידי טיגריס
במלחמת העולם הראשונה השתמשו בפילים לגרירת ציוד כבד
פילים בתאילנד
פיל אסייתי מאולף עם בעליו
פיל ברצפת פסיפס הציפורים בקיסריה
הממותות הם קרובות משפחה נכחדות של הפיל האסייתי.
העץ האבולוציוני של הסוגים "ממותה" (הענף הימני, הכחול, בו כל השמות מתחילים ב M.), "הפיל האסייתי" (הענף האמצעי, האדום, בו כל השמות מתחילים ב E.) ו"הפיל האפריקני" (הענף השמאלי, הירוק, בו כל השמות מתחילים בL.) שלושת המינים היחידים ששרדו מסומנים בעזרת חץ מעל שמם. ציר הגובה מסמן את זמן המחיה של המינים במיליוני שנים לפני היום.

פיליים (שם מדעי: Elephantidae) היא משפחה של יונקים המהווים את היצורים החיים הגדולים ביותר על פני היבשה כיום. מספר סוגים היו במשפחה זו:

המשותף למינים ששרדו הוא זוג החטים הבולטים משני צידי הפה (למעט נקבת הפיל האסייתי). החטים המשמשים להפקת שנהב הם גורם מרכזי בציד פילים על ידי האדם. פגיעה במרחבי המחיה וציד צמצמו את אוכלוסיית הפילים הקיימת היום באפריקה מכמה מיליונים למאות אלפים בודדים.[1] הפילים כיום הם מין מוגן, ובארצות שונות קיימות מגבלות על ציד, על ניצול ביתי ועל סחר במוצרים שמוצאם מן הפיל, בעיקר הסחר בשנהב.

אנטומיה

חדק הפיל

המאפיין הבולט ביותר של הפיל הוא החדק, שהוא התארכות של האף והשפה העליונה. לחדק מספר שימושים:

  • החדק משמש כאפו של הפיל - הפיל נושם דרך נחיריו המצויים בחדק (כמו בני האדם הוא מסוגל לנשום גם דרך פיו) וכן מריח דרכם. הפיל הוא שחיין מצוין, והוא יכול גם לשהות מתחת למים זמן רב בעת שהחדק משמש לו צינור העברה של אוויר, בדומה לשנורקל אצל צוללים אנושיים.
  • החדק משמש גם כמעין זרוע עבור הפיל ובאמצעותו הוא יכול לאחוז בחפצים ולהרימם, לשאתם ואף לדחוף אותם. החדק מורכב משרירים רבים המאפשרים חוזק וכוח מחד, וגמישות ועדינות רבה מאידך. באמצעות חדקו יכול הפיל לברור ולהרים מן הקרקע גושי סוכר קטנים מתוך שכבה של חול ובאותה מידה הוא יכול להרים גזע עץ במשקל של עשרות קילוגרמים.
  • הפיל משתמש בחדק גם כדי ללקט מזון. באמצעותו הוא מגיע אל ענפים גבוהים או שהוא אוסף בעזרתו את המזון מן הקרקע ואז מביא אותו אל פיו. בכך עושה הפיל בחדק שימוש הדומה ליד אוחזת.
  • הפיל מסוגל להשמיע באמצעות החדק קולות הנשמעים למרחוק, כמעין חצוצרה.
  • החדק חזק מאוד ומשמש "שוט" לסילוק תוקפים.
  • הפיל יכול לשאוב מים באמצעות החדק ולהביאם אל פיו כדי לשתות או להתיזם על גופו כדי להצטנן מעט בימים חמים. כמו כן יכול הוא לאסוף עפר מן הקרקע ולפזר על גבו כדי ליצור כסות דקה שתשמש מגן מפני חרקים עוקצים או נושכים.

הבדלים בין סוגי הפיליים

בין הפילים האפריקניים לפיל האסייתי ישנם מספר הבדלים חזותיים בולטים:

  • גודל הגוף: הפילים האפריקניים גדולים יותר ומשקלם של בוגרים זכרים עשוי להגיע גם לעשרה טון. לעומת זאת, משקלו של הפיל האסייתי מגיע לחמישה טון.
  • אפרכסות האוזניים: אצל הפילים האפריקניים הן גדולות יותר.
  • חטי השנהב: אצל נקבת הפיל האסייתי החטים חסרים.
  • בקצה החדק של הפיל האפריקני שני זיזים, זה מול זה, כמעין אצבעות, ואילו לפיל האסייתי יש רק זיז אחד בקצה החדק.
  • אורך רגליים: פילים רבים מזן "פיל מדברי" החיים במדבריות נמיביה מאופיינים כתת-מין עקב גובהם הרב ורגליהם הארוכות (מכונים בסלנג מקומי "פיל ג'ירפי")

חטי השנהב של הפיל

הפיל מפורסם גם בחטי השנהב שלו. אלו למעשה זוג שיניים חותכות מחוסרות אמייל שמתארכות ל-2 עד 3 מטרים ומשקלן מגיע לעשרות קילוגרמים. לנקבת הפיל האסייתי אין חטים, או כמעט לא ניתן להבחין בהם אם הנקבה אינה פותחת את פיה. קיימים גם זכרים רבים ללא חטים, במיוחד בקרב אוכלוסיית הפילים בסרי לנקה.

השנהב הוא חומר יקר ערך, ומסיבה זו ניצודו הפילים בהמוניהם בימים עברו ועד עצם היום הזה. כיום הציד הולך ופוחת בשל חוקים נוקשים, וישנם מקומות במזרח אפריקה שאפילו מדללים מדי כמה שנים את אוכלוסיית הפילים, על ידי העברתם למקומות אחרים ועל ידי המתת פרטים לאחר מחקר יסודי, כדי למנוע נזקים עתידיים. אגדות רבות נקשרו אודות שנהב הפילים ועוד במאה ה-19 יצאו הרפתקנים לגלות את מקום הימצאם של בתי קברות אגדתיים של הפילים כדי לזכות באוצר היקר. כיום ידוע שהפילים, כשאר בעלי החיים, מתים כשמגיע זמנם, והם אינם נודדים למקום מסוים כדי להוציא את נשמתם. פיל שהתפרסם בשל החטים הענקיים שלו היה הפיל סאטאו שחי בקניה וניצוד בסופו של דבר בגלל חטיו.

בנוסף לחטים, לפיל גם ארבע שיניים טוחנות. אורך כל שן כזו כ-40 ס"מ ורוחבה כ-10 ס"מ.

החטים משמשים את הפילים לשם חפירה בקרקע על מנת לחשוף שורשים ופקעות שנחשבים עבורם מעדן, וכן כדי להזיז מכשולים מן הארץ כדי לפלס דרכם בה. הזכרים נוהגים להשתמש לעתים בחטים לשם מאבק, אם כי בדרך כלל אינם פוצעים זה את זה. החטים יכולים לשמש ככלי מגן, אולם בשל גודלו האימתני לפיל כמעט ואין אויבים טבעיים.

אוזניים

לאוזני הפיל הרחבות יש תפקיד חשוב בשמירה על טמפרטורה יציבה של גופו, באופן פעולה הדומה לזה של מקרן חום. אוזני הפיל מורכבות משכבה דקה של עור המתוח על גבי סחוס ועל גבי רשת ענפה של כלי דם. בימים חמים, פילים מנפנפים תדירות באוזניהם וכך יוצרים משב רוח קל. הרוח, הדקות יחד עם השטח הגדול של אוזן הפיל, גורמים לכך שנפח גדול של אוויר פוגש את אוזן הפיל ומקרר את כלי הדם שמסיעים את החום החוצה מגוף הפיל. הדם החם הנכנס לאוזן יכול להצטנן בכ-5.5 מעלות צלזיוס באופן זה. כך ניתן להסביר באופן חלקי את ההבדל בין גודל האוזן של הפיל האפריקאי לזו של הפיל האסיאתי על פי המיקום הגאוגרפי שלהם. מוצאם של הפילים האפריקניים הוא אזור קו המשווה, מקום חם יותר, ולכן יש להם אוזניים גדולות יותר. הפילים האסייתים חיים במיקום צפוני יותר, שם פחות חם, לפיכך יש להם אוזניים קטנות יותר.