פראקסיס

פראקסיס (מיוונית Πράξις) הוא מונח פילוסופי מתחום תורת ההכרה, שמשמעותו מתבססת על הכרה בשני מושגים:

• המציאות הסובבת את האדם: מכלול החוויות הקורות את האדם, והחוקיות על פיה הן מתרחשות. לדוגמה: בכל פעם ששותלים זרעים של חיטה, צומחת חיטה. מציאות זו מכילה את הטבע, את בני האדם, המכשירים העומדים לרשותם, האומנות, המנהגים, הנורמות, החוקים והמוסדות הקיימים.
• התפיסה של האדם (קוגניציה): היכולת של האדם לקלוט, לנתח, ולהבין את המציאות שסביבו, הן ברמה המודעת והן בבלתי מודעת.

הפראקסיס הוא המציאות הסובבת את האדם, כפי שהיא נתפסת על ידו, כלומר: המפגש בין האובייקטיבי לסובייקטיבי.

לכל חברה (או תת-חברה) אנושית פראקסיס משלה, שכן היא מובחנת על ידי מציאות משותפת לכל הפרטים בה. ניתן לדבר על פראקסיס מערבי, פראקסיס של ימי-ביניים, וכדומה. כמו כן, לכל עיסוק אנושי פראקסיס משלו אותו הוא מעצב: פראקסיס דתי, פראקסיס של פועל-פס-ייצור וכך הלאה.

פראקסיס הוא התהליך באמצעותו החשיבה האנושית והתאוריה או מה שנלמד באמצעותה הופך לחלק בלתי נפרד מההתנסות דרך מעגל של פעולה-רפלקציה-פעולה. במקום רעיונות המתפתחים לכדי תאוריות ברמה האינטלקטואלית ובשיח בין אינטלקטואלים, הרעיונות נבחנים ומתנסים בהם בעולם הממשי כשהם מלווים בתהליך של התעמקות רפלקטיבית והערכה מחדש של משמעותם. בדרך זו מושגים מופשטים מקושרים למציאות המשתנה, משפיעים עליה ומושפעים ממנה.